אומרים שדה וינצ'י הגאון השתגע לנוכח פרדוקס הנסיעה בזמן לאחר
שלא הצליח לבנות בעצמו מכונת זמן, הוא לעולם לא תיאר לעצמו מי
יהיה הראשון שבאמת יעשה זאת.

בשנת 2169 כשיצאה לפומבי ההודעה שמכונת הזמן הושלמה  שררה דממה
קשה בארץ, רק בן אדם אחד ואחד בלבד יזכה לנסות את המכונה.  אף
אחד לא ידע אם היא תעבוד או לא, והפחדים יחד עם הסקרנות גרמו
למתיחות הקשה ביותר בארץ.
העם פחד משחיתות ודרש הגרלה, אליהו כהן ומפלגתו הסכימו לכך. עד
מהרה עוד הרבה אנשים בעלי שם משפחה דומה הצטרפו, הסיכוי שיבחר
מישהו מהמשפחה היה גדול יותר סטטיסטית. העם הלך להגרלה, הגרלה
בה המחשבים המשוכללים של בג"צ ידאגו שלא תהיה מושחתת או מוסטת.

בהגרלה הראשונה עלה שמו של ניסן גורן, פרופסור למתמטיקה
קוונטית. ניסן גורן מת חצי שעה לפני חצות יום ההגרלה. ההגרלה
השנייה נפסלה, ועל השלישית היה ברור שאף אחד לא יערער, תהיה
התוצאה אשר תהיה האדם אשר יבחר יישלח. המחשבים המשוכללים
הגרילו ומחקו שמות עד השעה חצות.
בשעה חצות בכל מסכי הבתים ובמסך הענק שכיסה את רוב השמיים
האפורים של ישראל - נכתב בגדול:

גל ברגין.
לא כהן, לא לוי, ברגין.

ב05.08.07 חוקרי הטכניון הישראלי פיתחו מודל תיאורטי של מכונת
זמן, עברו מאז 162 שנים ויום, והגילוי החשוב כל כך (שאז בכלל
לא ידעו שהוא כל כך חשוב) חולל סערה בכל הארץ, הנוסע הראשון
בזמן הוגרל, אחרי חקיקת בג"ץ אין לערער על זהות האדם יהיה אשר
יהיה.
גל ברגין יהיה הנוסע בזמן.
בשנת 2169 גל ברגין היה בן 16, הגיל בו הוא כבר לא נחשב לקטין
על פי חוקי האו"ם המחודשים.
גל ברגין ישב בחדרו המואר במנורת ליבה צהובה,  בשעה ששמו נמרח
בכיפת השמיים בזוהר. הוא בהה בקיר הלבן הריק ומראה גופו נראה
קטן מכפי גילו. כל אדם אשר הכיר את גל וראה את שמו מתנוסס היה
בטוח שמדובר בטעות, לאחר כמה שניות אותם אנשים חייכו במבוכה,
זה אכן יהיה מביך.

גל ברגין סבל מנכות התפתחותית.

"מפגר? מכל 14 מיליון האנשים בארץ המחשבים בחרו דווקא ילד
מפגר?" אליהו כהן ראש הממשלה העליונה של ישראל זעם בחצר ביתו,
הוא הביט לשמיים לבדוק אולי טעה, אך האותיות עדיין נשארו שם.
הוא הביט בנייר הפקס שנשלח לו זה עתה והבין שאכן גל ברגין סובל
מפיגור שכלי. "הנוסע הראשון בזמן יהיה מפגר... חייבים הגרלה
חוזרת".
חקיקות בג"ץ אינן ניתנות לשינוי כפי שידע אליהו כהן ולכן באותה
שעה הגיעו המדענים לביתם של דפנה וגבי ברגין כדי לדבר עם בנם.

דפנה טיילה באי נחת בסלון בזמן שניסתה להסביר לגל את המצב, גל
היה ילד מפגר אומנם, אך היו לו מצבים שבהם היה מרוכז והתנהג
כמעט כמו כל ילד בגילו.
זה לא היה המצב כעת, וגל פשוט בהה בחלל כשטיפת ריר נוזלת על
לחיו, גבי הכין קפה והכין שולחן - הם ידעו שכל רגע יגיעו
המדענים.  גל היה לבוש בחולצת תכלת ארוכת שרוולים ומכנסי ג'ינס
שכמעט וובלעו את גופו.
הם בחרו לקרוא לגל בשמו מכיוון שקיוו שהוא יוכל לבטא אותו,
'גל', חשבה דפנה אחרי שבישרו לה שהעובר שבבטנה יהיה בעל פיגור,
'זהו שם קל להגיה, הוא בטח יוכל להגיד את שמו'. גל מעולם לא
דיבר, הוא לא היה אילם אך כנראה לא רכש את המיומנות וכתוצאה
מכך ענה ב'כן' או 'לא' בעזרת הנהונים.
המדענים הגיעו. דפנה גמלה בליבה את ההחלטה שהיא תיתן לגל לעשות
מה שטוב בשבילו, מאז שנולד הרגישה שהוא נועד למשהו מיוחד,
הוסיפה לכך העובדה שלעיתים גל לקח עט והתכתב איתה. היה לו כושר
ביטוי גבוה בכתיבה על אף נכותו.
על דפנה אמרו שהיא בעצמה קצת השתגעה לאחר הולדת בנה וניסתה
לחפש סיבות לנכותו, במשפחתם לא היה מעולם אדם עם בעיה דומה
והיא האמינה שלכל דבר בעולם יש סיבה.
גבי לא חשב מעולם שלנכות של בנו יש סיבה, הוא האמין שזאת בסך
הכול תוצאה מסיבוכים בלידה או איזושהי סיבה ביולוגית אחרת, הוא
מעולם לא טרח לדבר עם גל שכן הוא לא חשב שגל מסוגל באמת לקלוט
משהו, הוא עבד בחברת תרבות - החברה הממונה על כל מופעי התרבות
המובאים לארץ - כסגן מנהל כבר כמה שנים והקדיש לעבודה את מיטב
זמנו, תמיד רצה עוד בן אך פחד שגם השני יהיה בעל פיגור ולא ידע
מה ההשלכות הללו יעשו לדפנה.

פרצופם של חברות מדענים לבושים בחליפות שחורות מכופתרות הופיע
על מסך האינטרקופלזמה, ודפנה העלימה את התמונה מייד באומרה
'יבוא'. דלת ביתם הכסופה נעה הצידה והמדענים נכנסו ללא יותר
מידי דברי ברכה.
המדען הראשי הציג את עצמו, תמיר לב.
גל שמע את שמו וחשב שזהו שם מצחיק למדען, הוא רשם את שמו של
המדען בראשו כ'תמיד לב'.
בתחילה הציג פרופסור לב (שהתעקש על התואר) את כל הסיכונים
והתהליך אך נראה שחבורת המדענים לא סמכה כל כך על המכונה
והייתה שמחה לבדוק את המכונה דווקא על מישהו שלא יוכל להתלונן.
דפנה אמרה להם שמבחינתה היא מסכימה וזה תלוי רק בגל.

מספר רב של זוגות עיניים קטנות וסקרניות הציצו בו שעה שהוא
הנהנן 'כן', מספר רב יותר של עיניים המדענים התעסקו במכשירים
והגבירו מהיריות כלשהן. דפנה עמדה ליידו ואיחלה לו בהצלחה. גל
בהה במתרחש מולו והתחיל קצת לפחד.
'הכול מוכן גל' פרופסור לב חייך חיוך שנראה מזויף וקצת מבעית,
הוא היה צריך לצעוק כדי להתגבר על רעשי המכונה והרעמים,' תיכף
תיכנס'.

אליהו כהן הביט במתרחש בחוסר רצון מובהק, הוא הסתכל לרגע על
בנו ונזכר שוב למה לא פעל כנגד גל, על פניו של בנו בן ה20 אותה
הבעה דומה לשל גל. אליהו חיבק אותו ואיחל לגל בהצלחה.

בצעדים איטיים הוא עשה את דרכו אל חור התולעת, הזמן עצר מלכת
וחלק מהעדים לאירוע היו מוכנים להישבע שהציפורים נעצרו בשמיים.

הוא נכנס, הרגיש חום עוטף אותו מכל עבר, חור התולעת נעשה כתום
אל מול השמיים האפורים וחליפות המדענים.
לשתי שניות החור וגל נעלמו.
השקט נהיה קשה עוד יותר, הציפורים אולי המשיכו במעופן אבל ללא
כל ציוץ.

שתי שניות מאוחר יותר דמותו של גל בעלת זיפים ארוכים יצאה
מאותו עיגול כתום, הבעתו נותרה כשהייתה, רק מבוגרת מעט יותר.
המדענים מיהרו לקחת אותו לרכב פרטי ונסעו למעבדה.

בתחילה, שורה של פסיכולוגים ניסו לדבר עם גל אך הוא לא דיבר
איתם, אלא רק בהה באוויר באותה הבעה ריקה מתוכן. היה לו פנקס
רישומים קטן על צד חגורתו (בגדיו התכולים נעלמו והוחלפו בבגדים
ישנים יותר שנראו כחדשים). כולם ניסו לאבחן את הפנקס ומצאו שם
רישומים באטילקית מוזרה שכן האותיות היו הפוכות. מעין כתב ראי.
הפנקס העבה נלקח לאבחון והעבירו את גל למומחי רפואה.
הכניסו אותו לחדר לבן ובוהק וביקשו ממנו להתפשט, בניגוד
לרצונו, אך לאחר שרק הוריד את חולצתו מייד עצרו אותו הרופאים.
לאורך כל זרועו הייתה כתובת קעקוע כחולה וישנה .
שם נכתב באותו כתב ראי : ricchezza d'ingegno .

באותו רגע נכנס לחדר הפרופסור לשפות ופרופסור לב, הם הסתכלו
אחד לעיניי השני ועל גל. לפני רגע מכונת הזמן שבקה חיים,
המומחים אמרו שכנראה היא לעולם לא עבדה ולעולם לא תעבוד שוב.

"ricchezza d'ingegno (שפע של כישרון) - זהו ביטוי שאומר -
גאון"  אמר הפרופסור לשפות.
"והרישומים שמצאנו הם... רישומים שאומתו עם רישומיו וכתב ידו
של לאונרדו דה וינצ'י ,  גם ידוע שהוא היה שמאלי וכתב כתווצאה
מכך בכתב הפוך"

כל המבטים הופנו אל גל, שבהה בהם ורק חייך. ואז אמר את המילה
הראשונה בחייו:

גאון.