מנסה להסביר.
לא שקשה לי. לא שרוצה לשבת בפינה ולבכות. זה מעלה גיחוך בכלל.
רק רוצה עם כמה מלים להושיט יד ולצלול ולנסות למשות את זה.
תשחי למטה, תשחי.
תנועות יותר עגולות.
כאילו את מנסה באמת לשחות.
גיל שבע, או שמונה, או עשר.
זורקים לי צרור מפתחות לתחתית הבריכה
והאישה קצת מקומטת מהשמש
אבל שזופה
מין מורה לספורט עם קוקו אפור.
זה לא מתוך נכות פיזית או מנטלית
ולא מזה שחסרים לי נוירונים שאחראים לחקות תנועות ידיים של
אחרים.
גן, אולי זה גן
שאיכשהו הטבע החליט שצריך לשמור
או שהגן גורם לי לחפש דטרמיניזם
גן העצלות.
מצליחה למשות את זה אולי מהזיכרון
אבל לא מצליחה להסביר
איך אפשר להסביר בלי רחמים עצמיים
למה העצלות
למה חוסר הריכוז וקוצר הקשב
הכל זה עניין של פיתוח שרירים
לכי לחדר כושר.
תמיד אתה בא ככה.
מנקודה חמה קטנה באמצע המסך אתה יוצא
מלחך שטח עד שמתלקח
אתה מתפשט ומתרווח וזורק
על כורסת סבא
אני הולכת להתלקח
יש מים
נראה לי שיש לך מים
נראה לי שיש לך חמים
פעם אחרונה היו מים
רותחים.
|