כשאני כותבת אני
מרגישה איך שהרעיונות נהיים בלילה רטובה ומחלחלים לי מתוך הראש
למטה אל הכתפיים,
ומשם לתוך הידיים, עד עצמות האצבעות, ואז, כשאני מרגישה שהקצה
שלהן שורף לי, ואני צריכה להוציא הכול החוצה, אני פותחת עם
הציפורן חור קטן בכל אצבע,
וכל הנוזל יוצא לאוויר ונופל לנייר בצורת אותיות ומילים.

כשאני כותבת - הגוף שלי ישן,
אבל המוח לוקח את כל פיסות המידע האפשריות שצברת במהלך היום,
מבלי שהבחנת בכך בכלל, (כמו אישה יפה לבושה שמלה פרחונית באמצע
הכיכר, או בתנועת הידיים החמקמקה שלך כשאתה מדליק את הסיגריה)
ונאספות יחד לתוך כוך היתוך בו הכול נבלל לכדי עיסה אחת.
כך יוצא, שאני חיה את הפרטים השוליים האלו כביכול, דרך אנשים
או אובייקטים שהמוח שלי תפס, ולא בנימה החובבנית או הפרקטית
לצורך העניין והם אלו שמכתיבים לי צורות חדשות של רעיונות או
תמלילים שלמים על חיי דרך מערכת שאיננה מסננת את עצמה.

שבעה חודשים לא כתבתי כהלכה.
הפנים שלך איך שהוא תמיד מגיעות לי לתוך המחשבות ואי אפשר
להתעלם מהנוכחות המרשימה שלך כשמדובר במחשבות כל כך פרטיות,
ובפולשניות הברוטאלית שמתלווה אליהן.
לכן ניתן לראות נוזל צהבהב יוצא מתוך קרקפת ראשי באיטיות
מרהיבה וכשאתה מגיע למפתן הדלת,
הוא מתכנס לתוך המיכל המיוחד שהכנתי עבורו בצידי הראש, מאחורי
האוזניים ונשאר שם עד
הגמירה.

שורות שנכתבו על ידי הגדולים ביותר משתחלים בנונשלנטיות על
ידיהם לתוך מערכת ההפעלה שלנו,
וכשאני צועקת משהו בסגנון איטלקי בחדר המיטות וזה נותן מראה כה
ארוטי וחושני למגע, אני גאה בזה שהצלחנו לבצע תהלוכה צבעונית
ומשעשעת בתוך קונספט פשטני ובנאלי.