כמה רוע יש בך.
או בהיעדרך.
בך, על שנטעת בי מחשבות על היעדרך
ועל לבטיי וייסורי בגינן.
בהיעדרך, על תחושת הבגידה המפעמת בי,
על אי קבלתי את מחשבותיי שלי.

לא ביקשתי דבר, מלכתחילה.
לא עזרה, גם לא מחילה.
לו היית מציבני בפתחו של המבוך שלך,
אשר אותו אנו מכנים בשמות אידאים כמו חיים ומציאות,
לו היית מעניק לי את בחירתי וברירתי,
הייתי סב ודאי על עקביי ופונה לכיוון הנגדי.
אך אתה, ברוב אלוהותך,
שמטת אותי במרכזו.
בלי הסבר או הכוונה.
ללא צידוק, מוסרי או גחמתי.
את החוקים,
אלו הכתובים ואלו שאינם,
למדתי בעצמי,
על בשרי.
הצלקות, המעטרות בכיעור את גופי ונפשי,
מהוות עדות לכך.
הן ציוניי בכל אחד מהשיעורים האכזריים
שהוכרחתי ללמוד.
בלא מעט מהם אף נכשלתי.

לעתים, אני נדמה בעיניי כילד קטן הנכווה באש
ובקול בכיו נשמעת זעקתו התמימה,
הנעלבת, המתקשה להבין מה עשה,
במה חטא שהגיע לו הכאב המפתיע.
.
צדק, אני רודף.
צדק ולא שום דבר אחר.
אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש,
כך אומרים.
ובכן, נדמה כי במקרה דנן,
אתה הוא החוק ואתה הוא גם העונש.