ים של עצות ומעט חברים
מנסה להתקדם, נשברת מבפנים
אלף רגשות בלב אחד
נמצאת עם כולם אבל ממש לבד
למה הלך אולי עוד יחזור?
איך הוא וויתר? האם יעבור?
הדממה היא שלי, בה מסתתרת
המציאות בתוכי הסערה שלי נושבת

נתתי לסוף להגיע בכאב
הרגעים היפים שמורים עוד בלב
אהבתי, כאבתי, וויתרתי וסלחתי
אחזתי חזק מידיי עד שמעדתי
כל אהבה והזכרון השמור
ושבילנו נחצה כל אחד עם הסיפור
לא צפוי או יתכן הדבר
שברגע אתה הופך לי זר

לבבות מתמלאים ובשניה מתנפצים
נשארו רק רסיסים קטנים
היתה לי מנגינה נעימה אותך
ואילו פסקה היא ונותרה רק דממה
ידעתי מליבי ומכולי לך לתת
נראה שאותך אהבתי באמת...