|
ים של עצות ומעט חברים
מנסה להתקדם, נשברת מבפנים
אלף רגשות בלב אחד
נמצאת עם כולם אבל ממש לבד
למה הלך אולי עוד יחזור?
איך הוא וויתר? האם יעבור?
הדממה היא שלי, בה מסתתרת
המציאות בתוכי הסערה שלי נושבת
נתתי לסוף להגיע בכאב
הרגעים היפים שמורים עוד בלב
אהבתי, כאבתי, וויתרתי וסלחתי
אחזתי חזק מידיי עד שמעדתי
כל אהבה והזכרון השמור
ושבילנו נחצה כל אחד עם הסיפור
לא צפוי או יתכן הדבר
שברגע אתה הופך לי זר
לבבות מתמלאים ובשניה מתנפצים
נשארו רק רסיסים קטנים
היתה לי מנגינה נעימה אותך
ואילו פסקה היא ונותרה רק דממה
ידעתי מליבי ומכולי לך לתת
נראה שאותך אהבתי באמת... |
|
|
אל:
זה שמאשר את
הסלוגנים.
הנדון:
מחאה!
שלום רב
עם כל הכבוד,
הסלוגנים שלי לא
דביליים, הם
אולי טיפשיים,
חסריי חוש
כיוון, יש יגידו
אפילו חרא של
סלוגנים!
אבל דביליים?
בחייאט!
ובכלל מי אתה
שתלין?
מה יש יותר?
סלוגנים דביליים
?
או סלוגנים
שלי?
ומי אחראי על
הסלוגנים
בדבילים
(לא שלי, אני
בשלי מודה)
חבובניק, זה
אומר דרשייני,
או משהו כזה!
בברכה
לו יהי, חומד
לצאן, לטבח
וביקורת! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.