הקדמה
בניגוד למה שנהוג לחשוב, חורים שחורים אינם כה נדירים. הם
נפוצים מסביבנו עד כדי כך שבכל שנה נעלמים בתוך חורים שחורים
בממוצע כאלף איש (!) בכל רחבי הגלקסיה המוכרת לנו. למעשה,
מחקרים עדכניים מוכיחים שמרבית האנשים ייתקלו במהלך חייהם
לפחות בחור שחור אחד. הנתונים האלה הם כמובן חשאיים מאין
כמותם, ומוסתרים במרתפים העמוקים והשמורים ביותר של ממשלות
העולם. חישבו כמה פאניקה יכולה הייתה להיווצר בציבור אם אחת
הממשלות הייתה מעזה לחשוף את האינפורמציה הזו או לאמת אותה.
ובכל זאת, חברים, חורים שחורים נמצאים מסביבנו כל הזמן.
על מנת שגם אתם לא תפלו לתוך חור שחור ותיכנסו לסטטיסטיקה
המפוקפקת הזו, נכתב המדריך שלפניכם. עצם העובדה שנתקלתם בו,
הופכת אתכם לאנשים ברי מזל. אל תיקחו אותו כמובן מאליו. הוא
יכול להציל את החיים שלכם.

אולם לפני שנתחיל, כדאי שנפתור שתי שאלות שאם לא אענה עליהן
כאן, הן ימשיכו לנקר בראשכם וימנעו מכם להתרכז בפרטים החשובים
באמת.
השאלה הראשונה שאתם וודאי שואלים, היא איך לעזאזל אני יודע את
כל הדברים האלה? שאלה מצוינת. על מנת לענות עליה, אחשוף סוד,
שאם אי פעם תצטטו אותי אכחיש אותו מראש, בכללותו ובכל תוקף. אז
ככה. ב-1972, באחד הניסויים המסובכים והחשאיים ביותר של סוכנות
החלל האמריקאית, הוחלט לצאת מהמעבדות הבטוחות שמספקות מודלים
תיאורטיים בלבד ולחקור מה ב-א-מ-ת מתרחש בתוך חור שחור. משלחת
המחקר מנתה שלושה אסטרונאוטים - ספרדי, אמריקאי והודי. בנוסף
הוכנס לחללית גם תרנגול לצורכי בקרה בלבד, כלומר לבדוק מה קורה
מבחינה פיזיולוגית לאורגניזם ששונה מבן אנוש בתוך חור שחור.
את שלושת האסטרונאוטים אימנו במשך שנתיים בתוכנית האימונים
המורכבת ביותר שאי פעם נכתבה בנאסא. לפני הטיסה לחלל, צוידה
החללית שלהם במזון ובחמצן למשך 6 חודשים וכן במצלמות מעקב
ובמיקרופונים שהופעלו עם עזיבת החללית את הקרקע על מנת לתעד את
כל מה שקורה בתוך החללית ומחוצה לה. וכך, בצורה חשאית אך
חגיגית ביותר, משלחת המחקר הוטסה אל תוך החור השחור הקרוב
ביותר לכדור הארץ. תקציב של עשרות מיליארדי דולרים הוקצה למחקר
הזה. אלפי מדענים לטשו עיניהם לניסוי וקיוו בכל מאודם
שהתיאוריות העשירות שלהם יוכחו כנכונות. המין האנושי היה על סף
פריצת דרך חשובה בחקר החלל.
אבל הניסוי נכשל.

הכשל המרכזי בניסוי היה שהמצלמות והמיקרופונים הפסיקו לפעול
לאחר שלושה ימים בלבד מההמראה. דוח ועדת החקירה שהוקם מאוחר
יותר גילה כי מקור הבעיה היה בסוללות. הסוללות שנבנו במיוחד
למטרה זו היו מתוחכמות ביותר ואמורות היו לספק אנרגיה לאמצעי
המעקב לפרק זמן ארוך מאוד. אולם, הקבוצה שאחראית הייתה להטעין
אותן התמרמרה על הג'וב שקיבלו  במבצע המורכב הזה והטעינה אותן
פחות מהנחוץ. הרבה פחות.

הקשר עם החללית אבד. נאסא הגדירה את המבצע ככישלון גמור, פיטרה
את כל המעורבים בו ושכחה לגמרי מארבעת חברי המשלחת. אולם הרחק
מעיני כל העולם, החללית שלהם המשיכה לשהות בנבכי החור השחור
100 ימים נוספים. בסוף התקופה הזו, מתוך הארבעה, רק אני
יצאתי.

השאלה השנייה שוודאי מטרידה אתכם, היא מדוע אני טורח לספר לכם
את כל הסודות הללו ועוד בחינם? טוב, זה לא בא לי בקלות. יש שלב
שמגיעים אליו בתוך החור השחור ששופך אור חדש על כל הסיפור הזה.
באותו הרגע הבנתי שהטיסה לתוך החור הנה אחת החוויות המשמעותיות
ביותר בחיי. כשהייתי שם במשך תקופה ארוכה כל כך, קיבלתי
פרספקטיבה אחרת לחיים. פתאום כל מה שקרה קודם התגמד. כל מה
שידעתי על עצמי ועל החיים לפני שנכנסתי, נראה פשוט לא רלוונטי.
החלטתי שהמשמעות הגדולה ביותר שאני יכול להקנות לחיים שלי הוא
לספר לכל אלה שעוד יתקלו בחורים שחורים איך לצאת משם בחיים.
אתם מבינים? זו אינה החלטה תועלתנית. זה מוסר בסיסי פשוט.

אם כן, ללא הקדמות נוספות, נתחיל.

איך לזהות חור שחור?

הדבר החשוב ביותר הוא לזהות חור שחור. כפי שהסברתי קודם, הרבה
מאוד אנשים נתקלים בחורים שחורים אבל רק בודדים יודעים
ל-ה-ג-ד-י-ר שהם אכן מתמודדים עם תופעה כזו. מיותר לציין
שזיהוי שגוי גורם לבלבול  ולהתמודדות לקויה עם כל מה שהחור
השחור מביא עימו.
לכן, ראשית, כדאי לדבר קצת על האופן שבו נוצר חור שחור.
הרבה מדענים גדולים בזבזו את מרבית חייהם הבוגרים בניסיון
לפתור את הבעיה הזו. אלפי נוסחאות נכתבו, תוקנו ונמחקו. גדלים
מתמטיים הומצאו רק לצורך העניין הזה. מאות מאמרים פורסמו
בירחונים שונים. אינסוף מודלים נבנו, הסתברו כשגויים ושוכתבו
מחדש. אם תשאלו אותי, כולם רצו פשוט פרס נובל. את כל מה שהם
עשו, ניתן לסכם בתובנה הפשוטה הבאה: כוכב מורכב מכוחות שמושכים
אותו פנימה וכוחות שדוחקים אותו החוצה. שני הכוחות נחוצים וכל
עוד מתקיים איזון ביניהם, הוא שורד. כאשר כוחות הדחייה נחלשים
ולא חזקים מספיק כדי להתנגד לכוחות המשיכה, האיזון מופר, הכוכב
קורס לתוך עצמו ונוצר חור שחור. הנה, חסכתי לכם מאה שנות מחקר.

וכאן אנו מגיעים למספר עובדות בסיסיות על חורים שחורים.
מדובר בחור. חור ממש. עם שוליים, עם דפנות שתוחמות אותו ועם
עומק רציני ביותר. דמיינו בור עמוק באדמה. עכשיו תכפילו את
העומק שלו פי מיליון. עכשיו תכפילו פי מיליארד. עתה, תשכחו
הכל. החור השחור עמוק יותר ממה שאי פעם תוכלו לדמיין.
דבר שני הוא צבע החור. שחור. כהה יותר מכל גוון של שחור שאי
פעם ראיתם. נסו לדמיין לילה נטול כוכבים, בלי ירח, מסביב הפסקת
חשמל כוללת, ואתם נמצאים בחדר שלכם מתחת לשמיכה עם עיניים
עצומות. מה אתם רואים? עכשיו אתם מתחילים להבין על איזה גוון
של שחור מדובר כאן.
העובדה השלישית היא מיוחדת, אז תשימו לב. מסביב לחור שחור בדרך
כלל תבחינו בקבוצה של אנשים שעומדים על שפת החור ומסתכלים
לתוכו. הם עומדים שם, סקרנים, מציצנים, מצקצקים בלשונם
ומתלחשים איש עם רעהו. בדרך כלל, הם מדברים ביניהם על האדם
האחרון שנפל לחור, מספידים אותו ובעיקר מרחמים עליו.
ולסיום, העובדה האחרונה והחשובה מכולם. חור שחור הוא חור שאתם
בטוחים לחלוטין שלעולם לא תצליחו לצאת ממנו. אני חוזר. חור
שחור הוא חור שאתם בטוחים לחלוטין שלעולם לא תצליחו לצאת ממנו.
וזו כבר עובדה מעניינת. הפיזיקה המודרנית כבר הצביעה על תופעות
רבות, שעל פניהן נראות אובייקטיביות ובלתי תלויות בנקודת המבט
של הצופה, אולם בפועל המתבונן בתופעה קובע במידה רבה את
אופייה. חור שחור הוא אחד מהם.
זה בערך כל מה שאתם צריכים לדעת על חור שחור על מנת לזהות
אותו. כל השאר זה הם רק מודלים שיבלבלו אתכם.

המדריך השלם ליציאה מחור שחור

הגענו לעיקר.
תורת היציאה מחור שחור היא תורה שנכתבה בדם, יזע, והרבה מאוד
כסף. כל מילה בו חשובה. התהליך הוא מדורג וכל שלב נחוץ. ההמלצה
שלי היא לקרוא אותו בזהירות ולכבד אותו. אני מבטיח לכם שיבוא
יום ותזדקקו לו יותר מאוכל לאכול ומאוויר לנשום.

שלב מספר 1: הדרך הטובה ביותר לצאת מחור שחור היא לא להיכנס
אליו.
בכל מה שנוגע לחורים שחורים, אל תהיו צודקים, תהיו חכמים. היו
ערניים. הדליקו אורות גבוהים בחללית שלכם ושימו לב שבמסלול
שלפניכם אין חורים שחורים. אם בכל זאת אתם מבחינים בחור שחור
מתקרב (ראו פרק קודם) ואיבדתם שליטה על הבלמים שלכם, זה המקום
לפנות לעזרה ראשונה. דווחו לנאסא, הרימו זיקוק, הזעיקו חבר
קרוב או אפילו התקשרו לער"ן. חור שחור זה לא בדיחה. תגידו להם
שאתם מתקרבים לחור, דווחו על המיקום שלכם ותקוו לטוב.

שלב מספר 2: כדי לא ליפול, היעזרו באנשים שעומדים מסביב
לחור
אתם מתקרבים במהירות גבוהה ביותר לחור. ניסיתם לקרוא לעזרה אבל
בנאסא עונה מענה קולי, אתם לא מוצאים את הזיקוקים בחללית, חבר
שלכם ישן ובער"ן סגרו את כל הקווים לרגל תחזוקה. אתם בבעיה
רצינית. ברגע זה אתם מבחינים במעגל האנשים שמסביב לבור. זוכרים
אותם מהפרק הקודם? כמו תמיד, הם עומדים שם כהרגלם, מסתכלים
לעבר האדם האחרון שנפל וכמובן מצקצקים בלשונם. זהו השלב היחיד
שבו אי פעם קבוצת האנשים הזו יכולה להביא לכם תועלת כלשהי.
אתם סוגרים את המרחק אליהם במהירות. כדאי שתתכוננו. לבשו את
חליפת האסטרונאוט שלכם, פתחו את פתח החירום של החללית והתכוננו
לקפוץ. סיפרו במהירות עד שלוש וקיפצו. זה הזמן לנסות להיאחז
באחד האנשים כדי לא ליפול. עדיף לבחור במישהו חזק, גבוה, רצוי
עם שרירים.
בינינו? אל תבנו על זה.
בכל ההיסטוריה של החורים השחורים, רק אדם אחד שהתקרב לחור שחור
הצליח לקפוץ ולהיאחז במישהו; אולם גם אז, אותו מושיע שעמד על
שפת החור התבלבל, מעד ושניהם - גם זה שקיווה להינצל וגם זה
שעמד על השפה החיצונית - נפלו אל תוך החור.
הסבירות שתצליחו קטנה כל כך שעדיף לעבור מיד לשלב הבא.


שלב מספר 3: דמיינו שאין חור
זהו. נפלתם. אתם צוללים במהירות שיא אל תוך חור שחור אינסופי
כשמסביבכם הכל מתערבל.
הדבר הראשון שנפגע כשנופלים אל החור היא האמונה שלכם
באינטואיציות הבסיסיות ביותר שלכם. כי הרי, איך יכול להיות
שאתם - לא מישהו אחר אלא דווקא אתם - נפלתם לתוך חור שחור???
וזו תחושה קשה מאוד: הלב שלכם דופק במאתיים קמ"ש, אתם מזיעים
ממקומות בגוף שלא ידעתם שהם קיימים, הראש שלכם מתפוצץ ממחשבות
אבל קפוא מידי מכדי לחשוב על משהו מועיל. מזל טוב. אתם חווים
התקף חרדה.
הגישה הראשונה אומרת, קודם כל תירגעו. תנשמו כמה נשימות ארוכות
ועמוקות, נגבו את הזיעה, והסדירו את המחשבה. לאחר מכן התחילו
לדמיין שאין חור. זה הכל בראש שלכם. נסו לדמיין משהו טוב. למשל
שאתם שוכבים על חוף מדהים בהוואי, לוגמים קוקוס מתוך אגוז,
ממולכם האוקיינוס השקט בצבע כחול בוהק ולידכם שתי דוגמניות
צמרת. אם את במקרה בחורה, דמייני שאת בשופינג. כל מה שקורה
בקשר לחור השחור הוא חלום. בכלל, נסו לא לחשוב על צמד המילים
"חור" ו"שחור". אם כבר המילים הלו צצות לכם, הטו את המחשבה
לכיוונים אחרים, פרודוקטיביים יותר. למשל תחשבו על בור קטן
ונחמד שחפרתם בגינה שלכם כשהייתם קטנים, ואיך מצאתם שם צב קטן
או חפרפרת חמודה.
מבקרי הגישה הזו טוענים שהיא מתנשאת, לא יעילה ומטומטמת
להחריד. ג'רלד ג'ונסון, זוכה פרס נובל לאסטרופיזיקה, הוא אחד
מהם. במאמרו המפורסם "על חורים שחורים וחיות אחרות", הוא כותב
לעמיתיו: "יא בני זונות, מה זה השטויות האלה? אני נופל לתוך
חור שחור מטורף ואתם מזיינים לי במוח עם דמיון מודרך?!?!?!".
עד כאן הציטוט.

שלב מספר 4: רחמו על עצמכם
הגישה השנייה היא הגישה המדעית שטוענת בפשטות - נדפקתם.
חבר'ה, תכירו בעובדות. חור שחור הוא חומר שקורס אל תוך עצמו
בכוח כזה שכבד פי כמה וכמה מכוח המשיכה המוכר לכם מכדור הארץ.
בתור שכזה, הוא לא מותיר לשום דבר שנמצא בתוכו שום סיכוי, ולו
הקל שבקלים, לצאת. הוא שואב אליו הכל. ה-כ-ל. לא משנה מה תזרקו
אליו, הוא יישאב במהירות כזו שלפני שתספיקו להגיד "אמאל'ה" כבר
תמצאו אותו אלפי קילומטרים אי שם בתוך החור, קרוע לגזרים. אתם
גמורים. למעשה אתם כל כך גמורים, שחבל לכם על הזמן. פשוטו
כמשמעו. אתם תמשיכו להישאב לנצח.
במצב כזה, כל מה שנשאר לכם לעשות הוא לרחם על עצמכם. זה המקום
והזמן לשטף של רחמים עצמיים חסרי כל פרופורציה. אתם מוזמנים
להוציא מבוידעם הרגשות שלכם את כל התקופות בחייכם שהרגשתם
מושפלים, אומללים ופתטיים. כאן אתה יכול להיזכר, איך מעולם
הילדים בכיתה (בשום כיתה) לא בחרו אותך לקבוצה שלהם בכדורגל,
או למשל את החרם שעשתה עליך כל השכבה בכיתה י'. תוכל להעלות
זיכרונות ישנים, כמו למשל איך אף אחת לא הסכימה לצאת איתך עד
גיל 22, וגם אז מישהי הסכימה רק כי רצתה להתנקם בחבר הקודם
שלה. תחשוב, איך תמיד היית סטודנט גרוע ולא הצלחת בשום דבר
שעשית. בקיצור, איך תמיד היית שמן, מכוער, מחוצ'קן, לא מוצלח,
לא מצחיק ולא מקובל. אתה לוזר בכל קנה מידה.
אם את במקרה בחורה, ולא כל כך מתחברת לזיכרונות שלעיל, את
מוזמנת להתרכז בכך שאת פשוט בחורה. חוסר האונים הטבעי יעשה את
כל השאר.
חבר'ה, הפיזיקה פשוטה. אתם בתוך חור שחור. אין לכם שום סיכוי.

שלב מספר 5: אתם בתוך חור שחור. יש לכם סיכוי
אם קראתם את השלב הקודם ולא הבחנתם בשום כשל לוגי, אז סביר
להניח שאתם משתייכים לקבוצה הכוללת את מרבית האנושות. השלב
החמישי נועד למען הקבוצה השנייה, או בשביל הסיכוי הקטן שבמצבכם
הנוכחי, למרות שאתם כל כך מיואשים, עדיין נותר בכם קצת שכל ישר
לפתוח את הראש לאופציה אחרת.
הגישה המדעית הקלאסית גורסת שיש להכיר בעובדות בדיוק כפי שהן.
לא פחות ולא יותר. כל השאר מלבד העובדות הוא פרי מוחכם הקודח
שגורם לכם להיהפך לפקעת רגשות מיואשת ומתוסכלת.
התבוננו במה שקורה סביבכם. הפיסיקה היא אותה פיסיקה. אתם
נופלים יחד עם כל החומר שמושך עצמו פנימה בכוחות אדירים. זו
עובדה. מאבק בעובדה זו לא באמת ישנה אותה. גם דמיון מודרך לא.
אבל שימו לב - רחמים עצמיים הם לא עובדה. הם אפשרות. אמנם
אפשרות אוטומטית לרב האנשים, אבל עדיין בגדר אפשרות בלבד.
רחמים עצמיים הם בפירוש לא הכרח המציאות.
חלק מכם יבלבל את המשפט האחרון עם מה שנכתב בשלב מספר 3. אל
דאגה, גם בלבול זה עדיין משאיר אתכם בצד המוכר והשכיח של המין
האנושי. כל השאר מבינים שאלו שני דברים שונים לגמרי. בעוד
שהמצדדים בגישת הדמיון המודרך, נודדים במחשבותיהם למחוזות
אחרים הרחק מהכאן והעכשיו, עד שכבר מאוחר מידי, תומכי הגישה
המדעית הקלאסית טוענים - עובדות לחוד ודמיון לחוד. זה השלב
להכיר בעובדות בדיוק כפי שהן. בלי תירוצים ובלי קיבעונות
מחשבתיים.
הכוחות ש"מקריסים" את הכוכב לתוך עצמו הם בעלי נטייה חזקה מאוד
למשוך את הכל אל המעמקים. אבל זה הזמן להפריד בין מה שמתערבל
סביבכם לבין החלקים בתוככם שנותרו יציבים ובטוחים. תמיד ישנם
חלקים כאלה, בהנחה ואתם לא מדמיינים שגם הם שייכים למערבולת
שאתם חווים.

שלב מספר 6: ברוכים הבאים לסינגולאריות (לא, זו אינה קללה
ברומנית מדוברת)
כאן אתם מגיעים לנקודה כל כך מיוחדת בחייכם שכדאי שתתרכזו. אי
שם בשיאה של המערבולת הפיסית והרגשית שאתם נמצאים בה, במעמקי
החור השחור, נמצאת נקודה אחת, שממנה לא ניתן לחזות דבר וחצי
דבר לגבי ההמשך. נקודה זו נקראת נקודת הסינגולאריות. זוהי
נקודה שבה כל מאגר הידע הפיזיקלי העצום והוודאי כל כך שאספתם
בחייכם עד כה, מפסיק להיות רלוונטי. החל משלב זה ואילך, אי
אפשר לנבא כמה תשקלו, איזו שעה יראו מחוגי השעון שלכם או באיזה
מהירות החללית שלכם תסתובב. לא ניתן לצפות מה תראו מסביבכם,
לאיזה כיוון תנועו ואפילו לא איזו מחשבה תחלוף בראשכם.
זו נקודה שאף פיזיקאי עד כה לא לקח עליה אחריות כי ממנה ואילך
כל דבר אפשרי. לפיכך גם אני לא ארחיב. שמעתי הרבה סיפורים על
חוויות שאנשים עברו כשהגיעו לנקודה זו, אולם כל דבר שאספר לכם
לא יהיה קשור אליכם בשום צורה.
כל אחד חייב לעבור אותה בעצמו.
למען האמת, אין לכם הרבה ברירות. כל הכוחות בחור השחור מובילים
אתכם בדיוק לעבר הנקודה הזו בלי שום דרך להתחמק או לעקוף אותה.
נגזר עליכם לעבור דרך אותה נקודה, שאינה מטאפורית בשום צורה,
אלא היא קשה וחדה בצורה המוחשית ביותר שקיימת.
כשתעברו אותה, אם תעברו אותה, תמצאו את עצמכם מחוץ לחור
השחור.

שלב מספר 7: יצאתם מהחור השחור. קבלו את זה
זהו, אתם בחוץ. אל תלחמו בכך. היו גאים בעצמכם. הכירו בעובדה
שהייתם בפנים, ועכשיו אתם כבר לא. תבינו שנכנסתם אל התופעה
הפיזיקלית הקשה ביותר שקיימת, הייתם בתוך הסערה הגדולה ביותר
שאדם יכול לחוות, הסתכלתם אל תוך הפחדים הכי עמוקים שלכם ישר
בעיניים. ואחרי כל זה - שרדתם.
אבל זה לא נגמר כאן, כי משהו בכם השתנה.
החור השחור מבלבל את תחושת המציאות, המקום והזמן. זה לא פשוט
לצאת ממנו. וזה עוד יותר לא פשוט להבין שב-א-מ-ת יצאתם ממנו.
חשוב שתיקחו קצת זמן להתבונן סביבכם. הסערה החיצונית נרגעה,
המערבולת פסקה והכוחות החזקים שכמעט וקרעו את החללית שלכם
לגזרים - שקטו.
כוח הכבידה הנעים והמוכר של כדור הארץ שוב מושך אתכם אליו ואתם
מתחילים לזהות פניהם המוכרות של האנשים הקרובים אליכם. אתם
חוזרים הביתה. כמו סופת טורנדו שלוקח לה זמן להירגע, גם לכם
ייקח זמן להבין שהסערה חלפה.
הדבר החשוב ביותר שאתם צריכים להחזיר לעצמכם עכשיו הוא הדבר
הראשון שנפגע כשנפלתם, האמונה באינטואיציות שלכם, ביכולת שלכם
להמשיך במסע, בלי לפחד מחורים שחורים נוספים בהמשך הדרך.
למעשה, באופן טבעי ובצורה שאתם לא לגמרי מודעים אליה,
האינטואיציות האלה דואגות כל הזמן להשאיר אתכם על המסלול הנכון
מבלי להזדקק לאינסוף השעונים, המודלים המתמטיים והמחשבים
שבחללית שלכם. ולפעמים, רק לפעמים, האינטואיציות האלה מתנגשות
עם המכשירים ומובילות אתכם לחורים שחורים.

סוף דבר
המדריך השלם ליציאה מחור שחור מכיל את כל השלבים שפירטתי. .
כולם חשובים, גם אם נראה שבדיעבד חלקם מיותרים. אתם בנויים כך
שתצטרכו לעבור את הכל. אל תנסו לדלג קדימה ובוודאי שאל תחזרו
אחורה. והכי חשוב - תמיד המשיכו קדימה שלב אחר שלב. אם תעשו
כן, אני בטוח שתצאו.
אל תעשו את הטעויות של חבריי למסע.
הכרתי אותם כמו שלא הכרתי אף אחד קודם לכן. במהלך האימונים
ובעיקר במהלך המסע עצמו גיליתי עליהם ועל עצמי יותר דברים מכפי
שגיליתי כל חיי. ולמרות שהיתה בינינו חברות אמיצה ודאגה הדדית,
היום אני יודע, שברגעים החשובים באמת בתוך החור השחור, כל אחד
מאיתנו היה שם לבד.
את האמריקאי איבדנו כשניסה לשחק אותה גיבור ולקפוץ אל מחוץ
לחללית רגע לפני שנפלנו. הוא זה שניסה להיאחז באותו בחור אמולל
שעמד עם קבוצת האנשים על שפת הבור וסופם שנפלו יחד. הוא אפילו
לא התייעץ איתנו על זה, בתוך 5 דקות הוא כבר התארגן וקפץ,
מותיר אותנו המומים. רק בקושי הצלחנו לסגור את פתח החירום. עד
היום אני לא יודע איך שרדנו את ההרפתקה הזו של האמריקאי.
מההודי נפרדנו בהדרגה. עם הכניסה לחור הוא שקע בתוך עצמו. כבר
לא ניתן היה לתקשר איתו.רמות ההכחשה שלו היו כה גבוהות שבזמן
שהוא דמיין מסאז' שוודי מפנק בבקתה חלומית בחופי אוסטרליה (או
ככה לפחות זה נראה היה מבחוץ), הוא הפסיק לחשוב באופן רציונלי.
הוא התמכר להזיות שלו והפסיק לנסות לחשוב יחד איתנו על דרכים
לשרוד. בשלב מסוים הבנו שהוא פשוט השתגע. היינו בשוק אבל לא
איבדנו את התקווה. ממנו למדנו שדמיון מודרך הוא נחמד אבל הוא
יכול לקחת לנו את החיים.
הסרנדות הספרדיות לא איחרו לבוא. במשך ימים שלמים, הספרדי סיפר
כיצד תמיד ריחם על עצמו על כך שאימו מסרה אותו לאימוץ בגיל
צעיר, ואיך שנא את אביו החורג שהיה קר אליו. הוא בכה לי על
הבדידות שלו, על כל המבחנים שנכשל בהם באוניברסיטה ואיך רק
במקרה הגיע לתוכנית החלל (במשלחת היה תקן לספרדי אחד, וכל
המועמדים הספרדים האחרים פשוט לא ידעו אנגלית מספיק טוב). היו
שם רחמים עצמיים, בכי תמרורים וייאוש עמוק יותר מעמקי החור
השחור. הספרדי איבד את עצמו לדעת אחרי שבוע ימים. הייאוש הכניע
אותו.


מכאן ואילך נשארתי לבד, וכל השאר - היסטוריה.
ואם בטחתם בי עד עכשיו, וודאי לא תפקפקו בכל הכתוב במדריך הזה,
רק בגלל שכתב אותו תרנגול.