|
על דופן הרכבת
נעות תמונות הארץ
אל תוך שבשבת האותות והסמלים
הזמן לוחש בגליו.
הוא מראה לי את רובה הצלפים שלו
האלכוהוליסט של הקיבוץ
כבר אין להם ממש כבוד לנשק בצבא
טביעת אצבעותיו על ההדק צורבת בהכרה.
עשן מדורות מיתמר לשמים
התכלת מלבינה אל אופק המילים
אני לוחש לשקט שעות של דעת
על פני סורגי זיכרונותי הפגומים.
אלת הנהר עוטרת גלימתה בשחור
אני יורד אל עומק המים
להפיג את כאביי בקור הנורא
אסור לדבר עכשיו.
|
|
|
ברגע שמקרבים
מקל בוער לזנב
שלהם, הם ישר
נרגעים.
פה גדול כמדריך
תיירים, מילים
אחרונות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.