|
על דופן הרכבת
נעות תמונות הארץ
אל תוך שבשבת האותות והסמלים
הזמן לוחש בגליו.
הוא מראה לי את רובה הצלפים שלו
האלכוהוליסט של הקיבוץ
כבר אין להם ממש כבוד לנשק בצבא
טביעת אצבעותיו על ההדק צורבת בהכרה.
עשן מדורות מיתמר לשמים
התכלת מלבינה אל אופק המילים
אני לוחש לשקט שעות של דעת
על פני סורגי זיכרונותי הפגומים.
אלת הנהר עוטרת גלימתה בשחור
אני יורד אל עומק המים
להפיג את כאביי בקור הנורא
אסור לדבר עכשיו.
|
|
|
והנה עוד פריט
טריוויה מעניין:
בשיר הפתיחה של
רחוב סומסום
הישראלי מסבירים
איך להגיע לרחוב
סומסום (מן
העמק, אל המים,
הרחוב עולה).
בשיר הפתיחה
האמריקאי של
רחוב סומסום
שואלים איך
להגיע לרחוב
סומסום! (Can
you tell me how
to get to
Sesami
street?). יש
לנו את רחוב
סומסום 23 עונות
פחות מהאמריקאים
וכבר הבנו איך
מגיעים. מי אמר
שישראלים לא
חכמים יותר?
מכורה כפייתית
לרחוב סומסום
היגרה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.