ארץ מצחינה מקטורת ומפיח
מקדשי בטון מתפוררים
הן זה מקסם, לא קסם,
לאורך הכבישים המאביקים
מרחק אין סוף
פסלי הגבס המתפוררים של שיווה
(הוא המלך).

ארץ מעיקה בחום, לחות ומלח
מאווררי תקרה מטים לנפול
הן זה מקסם, לא קסם,
נשים וילדות עם מסיכות על הפנים
יוצקות אספלט
לכביש המתפתל אל הכפרים
(זו הקידמה).

ארץ משובבת ברחש שיבולים
עמוד של עץ חורק ברוח
זה לא מקסם, זה קסם
נשים וילדות עם חיוכים מסנוורים
חולפות בסחי
בסארי משי צבעוני שאינו מתלכלך
(לעולם).

ארץ רועשת וגועשת וקשה
מקסם וקסם וקסם ומקסם.
ומאחורי בית אבן בכפר
השני הגבוה ביותר בעולם,
רצים שני גדיים אדומי סרטים
(אחד שחור -  
שני לבן).

ירושלים
2007-8