ירושלים שלי
היכן את
היכן אני
התרחקנו, עיר אהובה
התרחקנו.
עיניי נתמלאו דמעה
רק מלדמיין את חומותייך
קולי רוצה לשיר
לספר אודותייך
שפתיי נושאות תפילה
שאוכל להאזין לקסם רחשייך
ולבי
כמהה אלייך.
ירושלים שלי,
את בוודאי אינך מבינה
מדוע הלכתי לבלי שוב
מאז האביב
מדוע אינני באה
לתור בך
לצפות בנופך המרהיב
ודאי שואלת את
ותוהה
כיצד זה נעלמתי
ולא שבתי.
אך לא אוכל
אהובה שלי,
לא אוכל לשוב אל חיקך
חרף געגועי העזים
אשר לא מוצאים מנוח
לא אוכל,
ממלכה קסומה,
לא אוכל
חרף רגליי
הנושאות אותי לכיוון רוחותייך
לא אוכל לבוא
חרף לבי
המושך אותי
ומפציר בי
לשוב אל ביתי
במקום בו הרגיש שלו
באמת
ובתמים.
כי קשה הוא מראך הקסום
לעיניי העצובות
וכואב נופך הרקום
ללבי השותת
אל מול יופייך הערום
לא אוכל לשוב
שוב.
סלחי לי,
האמיני לי
ודעי
כי רציתי. |
