היום בשיעור ספרות,
למדתי סונטה של הגדול מכולם -
וויליאם שייקספיר המדופלם,
שליצירתו אין תחרות.
כשכותבים סונטה צריך להקפיד
על מבנה שורות מסודר,
שיהיו ארבע עשרה במספר.
משקל אחיד, לכל מילה כאן יש תפקיד.
סונטה רומנטית לאהובה או אהוב
תכלול תיאורי טבע
כאב, געגוע, כמיהה - זה חשוב.
אולי שייקספיר יוכל לעמוד על טיבה
של סונטה לסונטה.
זוהי ארס-פואטיקה במיטבה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.