[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רות ניימרק
/
רגשות

אנחנו לכודות בריקוד נצחי של חוסר הבנה נורא.
הידיים אוחזות זו בידי זו כאזיקים, לבושות בשמלות ארגמניות
מהן מטפטף דם בכל צעד של הוולס אותו המצאנו בעצמנו ושמתנגן רק
בכוח רצוננו.
ועל הפנים... הבעת נימוס קפואה, חסרת רגש, חיוכים שהם רק 99
שרירים שמוזזים ורק לכך הם נועדו. ברור שאם יכלנו למחוק את
הבעות הפנים הללו היינו עושות זאת וחושפות שנאה עמוקה כזאת שיש
רק בין אם לבתה. ברור שאם יכולנו לפתוח את מנעול ידינו השלובות
בנעילה עזה, היינו עושות זאת, היינו בורחות ולא מביטות לאחור.
היינו מחליפות את שמלות הדם לשמלות אחרות, כדי שלא יהיה שום
סממן חיצוני לכך שליבנו מטפטף בדם. מהפגיון היפהפה המשובץ
באבנים יקרות ועשוי מכסף טהור אשר נעוץ עמוק בפנים, ללא יכולת
להינער. צעצוע יפהפה, הלא כן? ככה הן תכשיטי נשים. מעולם לא
תראו נשים המנפנפות גרזנים בברוטאליות וצורחות צעקות קרב במטרה
להשמיד זו את זו. הו, לא. נשים הורגות זו את זו בשעות הריקוד,
מחייכות חיוכים קרחוניים ומטפטפות מילות ארס כנחשים. זהו ריקוד
התרבותיים. הנחשים הנכרכים זה סביב זה ולא עוזבים עד אשר הם
מתים.
ואנחנו לא שונות מהן כלל, נחשות בגוף נשים. גברים מעטים יתנגדו
להגדרה זו, זה מה שהם חושבים בליבם בכל פעם, בכל מבט.
וככה אנחנו ממשיכות, עושות עוד צעד ועוד צעד, בריקוד הזה, של
הפגיעה, של השנאה, עד אשר האחרת תובס והשנייה תהיה חופשייה.
זורקות מילים ומשפטים, העוויות פנים ומבטים, דמויים לחצים
מורעלים קטנים. נחושות להסב כאב זו לזו עד כלות הנשמה, לכודות
בחוסר הבנה נורא. לא מבינות מי התחילה  ומדוע ולמען איזו מטרה
אנחנו ממשיכות בכל המסכה הזאת...
לפעמים, המסכות של הבעות הנימוס והחיוך יורדות ומתחתן מתגלות
פנים עייפות, תשושות, מלאות קמטים וצער. מביטות זו בעיני זו
ולרגע אחד ויחיד מבינות שהמנגינה באה מתוכנו ושאנו כבולות. אין
דרך לעצור את מסע הצלב ההדדי, למרות שלפעמים, באותם רגעים
ספורים, היינו רוצות בכך יותר מכל דבר אחר. רק להפסיק, לשחרר
את הידיים שמסתבר שפשוט אחוזות זו בזו בחוזקה, דבוקות, וכלל לא
נעולות, להחליף לשמלות לבנות, להביט זו בעיני זו, לראות
השתקפות של הצדעה בעיניים וללכת. ולא להביט לאחור. על כך מדי
פעם אנו חולמות, אך זה לא קורה מעולם. הריקוד ממשיך, מונע בכוח
השנאה הפנימית כלפי עצמנו וכלפי האחרת, חומר הבעירה לא מתכלה
לעולם, אנחנו ממשיכות ולעולם לא נעצרות לחשוב מה רב המחיר של
היעדרות החמלה מהרווח שבין גופותינו המחוללות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה כל כך מעייף

להיות
ערים


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/10/09 0:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רות ניימרק

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה