מזה זמן רב אצבעותיי לא שרבטו דבר שירה
חשו הן כבדות עלי.
נשאתי אותן בכף ידי כמשא עודף.
פרושות לעתים כדי לתפוס רוח.
או לברך חבר ברכת שלום.
אך נדמה שאין הן עסקו במלאכה בעלת תכלית.
עד כי.
לפני כיומיים נגעו הן בגופך.
ניסו לצייר בך מעגלים חלקים.
ולעורר בך אביונה.
לא הייתה זו שירה של ממש.
אך מצווה היא להודות על חסדים קטנים. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.