קריאת הבוקר של הקרניים,
המציפות באור געגועים
מקיצה אותי אל סיוט
מחלום.
פתאום בחוף הים,
עם פלסטיק לבן של כתר
חצי שוקע בחול
לשמאלי ולימיני כאלה שכבר פגשתי
ביניהן שתיים
כבר לא משתמשות
בקסמים,
רק פודות שבויי מלחמתן
ברכבת שאיחרה לבוא.
ואז ערסל קטן
[חלקיקי סצנות,
חוץ, יום, גינה לא מוכרת]
סיגר מעשן עצמו למוות,
אפילו לו יש מקום משלו
במאפרה מזכוכית מלוכלכת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.