איזבל לארן-ורסיין / קוטלת קנים |
ואז הוא ישוב אליי,
קוטלת הקנים שלו.
מתאמץ ונזכר שלא
להדס ברגליו.
[יש בי יותר משיוכל לגלות].
לא אהיה בשבילו עוד,
כי הפקיר גופי
לסודות הרוח,
ומה שחבוי בה,
ומי שתופס תחת צלה מחסה.
וגופי-
הרי נקבר תחת ערימת הבדלים
שמותירים אותי סרוחה
מעוותת.
מתחננת
שאצבעו תעבור על פי
רק עוד פעם אחת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|