|
העולם שאני חי בו
מחולק צבעים צבעים.
ההפרדה כמעט מוחלטת,
אין רצון להשלים.
ואני בודד בשטח,
מנותק מחבריי.
את כל הגוונים לוקח,
הרי אלו הם חיי...
מחבר בין השונים
ושואף תמיד למעלה
מנסה להרשים,
אבל נשאר תמיד בקרקע.
23/11/2008
(נכתב בשיעור פוטותרפיה, תוך הסתכלות על תמונה). |
|
|
בבה"ד אחד,
בנשקייה, בדידות
אלוהים. יש
עמדות שמירה
יותר טקטיות
בבסיס הזה, אבל
בכ"ז מצאו לנכון
לדפוק צוער
אומלל בנשקייה.
לא משנה, מה
שמשנה זה שיש שם
ימבה כתובות על
הקירות ומדי פעם
את הציור
האוקייז'ונלי של
הבחורה הערומה
שצייר איזה
מאונן. ובשמירה
אחת, הייתי
משועמם פחד,
לקחתי טוש
והלבשתי את כל
הבחורות. הא הא
הא! הלאה
המאוננים!
- סג"מ פסיכי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.