דאני כהן / לו |
אז הייתי בוכה.
מכתימה רצפות,
בכתמי מבוכה.
לו היו לי חיים,
אז הייתה לי עמדה,
שוברת תמונה,
של ילדות אבודה.
לו היה לי רצון,
אז הייתי חולמת.
מושכת בסיס,
של אוטופיה מושלמת.
לו היה לי הצדק,
הייתי אתך.
אוספת מלים,
לשרשרת סבוכה.
וצדק רחוק בשנות אור ארוכות,
שרשת קטנה נהפכה לרבות.
ואז אין שום אתך,
ואין כלום ממך,
וגם לא שום דבר מ"אוהבת אותך..."
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|