ושנינו לא האמנו יותר בסרטים
התמונות חלפו
אך לא הקשבנו למילים
הדמויות שעמדו שם
היו רחוקות מאיתנו
את לא חיבקת אותי
אני לא החזקתי בידך
שום תחושה לא גברה
מהחלון, יכולנו לראות
אנשים משתנים
רק אנחנו בחדר הקטן
ננעלים על דמעות ישנות
בסרטים, כולם גיבורים
ואנחנו נשרפנו באש
מבקשים את השקט
לא מאמינים לשום דבר
יש בחדר הזה
את כל התפילות שהתפללנו
הן לא הלכו לשום מקום
את לא נשארת
אני לא רץ אחרייך
כל הכאבים
נשארו אצלנו בפינות
אהבתי אותך
אבל לא כמו שחשבתי
את רצית להיות איתי
אבל ויתרת עלי
שנינו, לא האמנו יותר בסרטים
אי אפשר כל הזמן
גם מי שמתבונן בנו
לא מבין שום דבר מאיתנו
מסירים את הכפפות
חובשים את הצלקות
אי אפשר להתפתח מכאן
שום דבר, לא באמת נזרע
יחלפו עוד ימים
ואנחנו נאמין בכל הטוב
אחר כך
משהו יקרה
ושוב, נחזור אל ההתחלות
אי אפשר למשוך, את מה שאין
שיכסה את הכל
תמיד נישאר ריקים
תמיד יהיה לנו סוף
את לא רצית, שאכתוב לך דבר
אני לא רציתי, שתזכרי אותי כך
ימים חולפים, דמעות ישנות נשארות
הסרטים משתנים
אנחנו לא מאמינים יותר
בשום דבר.