לא כתבתי מזמן,
אז תסלח לי על הכתיבה החלודה,
על המילים הנדושות ועל הכתב המסורבל.
כתבתי בגללך מזמן ועכשיו אני כותבת לך שוב.
לא יודעת למה אני מצפה בחזרה,
אולי למכתב, אולי לחיבוק או פשוט למילים שאני רוצה לשמוע.
פעם הכל היה ברור,
פעם אני זו שקבעתי את החוקים,
אני זו שצירתי את הקווים.
פעם הייתי בטוחה בעצמי,
פעם ידעתי מה אני לא רוצה,
פעם הייתי בטוחה שהאהבה שלי בתולה.
עכשיו מתקרב הזמן לבקש סליחה,
אני מתחילה הכל מההתחלה,
עכשיו זה דף נקי.
עכשיו אני רוצה להיות שוב טהורה.
רוצה להיות בטוחה, רוצה להאמין שוב.
אתה בטח מופתע,
אתה בטח מבולבל ולא מבין,
קשה לי למצוא את המילים לתאר מה אני רוצה, להסביר את עצמי.
אולי זה היה רעיון רע,
אולי עדיף שתישאר בשלך, אולי עדיף שאני אשאר בשלי.
לעולם אני אחשוב - מה היה יכול להיות,
רק שעכשיו כבר מאוחר מדי.
החיים ממשיכים,
החשכה יורדת - מאפילה על העולם,
מטשטשת מראות, מבלבלת את החושים.
אני חושבת עליך,
מתפללת שתוכל לסלוח לי,
שלא תנטור בלבך,
שלא תעלה את המילים על לשונך.
ולו רק שתדע, אני אוהבת אותך.