בנימין וולמן / עת למות |
לעבור לעולם אחר
ביום חורפי
להשתחרר ממעטה כפור
בבוקר
שמים מזילים דמעות
על מלווים
אשר יגיעו בזמן
לסעודת צהריים.
המוות מפתה להיכנס
בהיכליו
להשתמש בכליו אשר
פותרים דאגות
פוטרים מדאגות מצטברות
נערמות מול שערים
נעולים.
לא קל לצעוד לשם בקיץ
ללא רוח שיישא בכנפיו
את הכלום.
בין עונות השנה
התמותה עולה
לא ראוי להיות מת
כמו כולם.
המוות משחרר מכבלים
מאחריות
מחוסר אחריות
משאונן של
טעויות
רצוי להיפרד בתזמון מדויק
למרות התור שמשתרך
מלפנים ומאחור.
קשה ללכת מכאן
בצהרי יום
להמתין בגוף מת
במקרר
עד למחרת.
בערב לא כדאי לתת
לקבל ירייה
לעבור ניתוח שלאחר המוות
להמתין במקצת האיברים
לרב שלא יבוא.
בלילה לא כדאי לרדת
לעלות באש
הישנים עשויים להתעורר
להקיץ מאשליות.
טוב למות בעיתוי נכון
למרות ההמתנה
אחרי הכול
לא קל לבנות למת
פסל בצלמו
שישאג באלם
לפני עוברים ושבים
קוראים וכותבים
שמחכים למותם.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|