|
הד התבנית חוזר לאחור
המסכים נפתחים בצירי הדעת
התדר הזה זר למגע האור
הנה רכבתי בערפל השמים.
נומי לדרכך ספינה של חלומות
מי הנהר רבים למגע העור
הירוק הזה חזק לחישה
אני חוזר למעיינות המים.
רסק העולמות אוחז צורות של הכרה
הנה אני בוער באש
הכאב הזה לא עולה במיתרי הדעת
הכנפיים חורכות בערפל.
אהבה אהבה אהבה
כדברי משוררת מתה
נעצרתי בהילוכי הכושלים
יש כאן כל כך הרבה כוכבים.
|
|
|
כל מה שיש לי
להגיד אני אגיד
בבית המשפט חוץ
מהאמת שאותה אני
שומר לעצמי...
זה ברור?!!
שאול מהמוסד
מכתיב לחבר כנסת
מה לומר ומה לא
לומר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.