[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אמיר קליין
/
ברכבת

הדלת תיפתח והאוויר הצונן של המזגן יכה בנו. דרך הדלת הנפתחת
ייראו פניה של אישה מבוגרת הלבושה בשמלה פרחונית, מעיינת
בעיתון הבוקר. היא קוראת את החדשות הפוליטיות בעיון ומדי פעם
בפעם מעיפה מבט דרך החלון. האישה המבוגרת מתכופפת ומגרדת את
קרסולה, ושבה ומביטה בדפי העיתון.  מולה יושב נער צעיר, כבן
חמש עשרה, העושה את דרכו לתל אביב, שם יפגוש את החברה החדשה
שלו, אורית. לנער קוראים בן. הוא מחבר את האוזניות אל מכשיר
ה-MP3 שלו ומתכונן להאזין למוזיקה. תוך כדי כך הוא מתכנן את
הדברים שיאמר לה, ורואה את עצמו מנשק אותה על מפתן הדלת. בן
מחייך. במעבר שבין הכיסאות פוסע חייל, שאולי, לבוש בקפידה במדי
ה-א' שלו, כומתת הבקו"ם שלו ישובה על כתפו השמאלית והוא אוחז
בקיטבג שלו. נראה שלא מכבר התגייס. זוהי מן הסתם חופשתו
הראשונה, והנשק הנישא עליו ברשלנות פוגע קלות באישה המבוגרת
המעיינת בעיתון, שכן, עוד לא הורגל בנשיאת נשק מסוג זה במעברים
צרים. שאולי מתנצל וממשיך בהליכתו במעבר, גורר את הקיטבג הכבד
על ריצפת הקרון. הוא זורק מבט בבחורה בלונדינית הישובה לימינו,
מחשופה בולט והיא לועסת מסטיק בבהמיות. רחלי שמה, והיא נוסעת
לבקר את הוריה בראשון לציון. היא נמצאת כעת בעיצומה של שנת
הלימודים השנייה לעיצוב אופנה, וחולמת להיות מעצבת גדולה, כלל
עולמית, בחייה. מולה ישוב גבר כבן חמישים. הוא מרכיב משקפיים
וענוב עניבה, פותח את תיק היד שלו דוגמת ג'יימס בונד ומוציא
משם מספר ניירות. הוא מעיין בהם. עושה רושם כי הוא עורך דין או
רואה חשבון. רחלי מעיפה מבט אל אחורי הקרון, שכן, נשמע משם רעש
והמולה לפתע. אותו הרעש נגרם עקב משחקם של שלושה ילדים ממוצא
אמריקאני, בני שלוש עד חמש, המשחקים ביניהם, מטפסים על גבי
המושבים וצועקים האחד לשני באנגלית. אימם, ג'ולי, תיירת שהגיעה
לישראל לשבועיים כדי לבקר משפחה ולטייל, מנסה להרגיע אותם.
הילדים נענים לה, אך כעבור מספר רגעים שבים ומתקוטטים ביניהם.
כמה כסאות מאחוריהם יושב זוג כבן חמישים, משה וליאורה, הנשואים
כעשרים שנה. הם נוסעים לבאר שבע כדי להפתיע את ביתם, עלמה,
במעונות הסטודנטים. היא לא מכבר החלה ללמוד פיזיקה באוניברסיטת
בן גוריון, וההורים הגאים החליטו לערוך לה ביקור פתע. משה
מתכעס על שום הרעש שנגרם מאחוריו ומחמיץ פנים. ליאורה מחייכת
לעצמה, ביודעה כיצד דברים מעין אלו משפיעים על בעלה. הוא רוטן.
עוד רגע יאמר לה שהוא שונא ילדים, והם מקימים רעש בלתי נסבל.
ליאורה מוציאה מתוך תיק היד שלה בקבוק של מיץ תפוזים ולוגמת
ממנו. ילדה כבת עשר חולפת על פניהם בדרכה אל השירותים. בעוד
היא עוברת במעבר היא פוגעת בטעות ברגלו של איש זקן ותימהוני,
הרוטן כלפיה במלמולים קצרים. הילדה הנבוכה נחפזת אל סוף הקרון
בחיפוש אחר תא השירותים. כאשר היא מגיעה אל המעבר בין הקרונות
ואל תא השירותים, היא מוצאת שם אישה כבת שלושים המחזיקה בידה
תינוק, ומחכה להיכנס אל התא כאשר יתפנה, שם תחליף לתינוק חיתול
ותניק אותו. הילדה מחכה בסבלנות לתורה, ומביטה בהערצה בתינוק.
זה, לבוש גרביים בצבע תכלת וכובע צמר בצבע תואם, ישן את שנתו
בזרועותיה של אימו ומחבק אותן. עובר שם אורי, סדרן ואיש ביטחון
ברכבת, בדרכו אל הקרון הסמוך. הוא מדבר במכשיר הקשר שלו ומחזיר
אותו אל נרתיקו. אורי בדרכו אל בדיקת הכרטיסים של הנוסעים. הוא
מתעכב ליד חבורת נערים מרעישים ומבקש מהם להנמיך את קולם.
הללו, בתגובה, משמיעים קולות צחקוק ולגלוג, מורים לו להסתלק.
אורי לא נבהל, ותחת זאת מבקש מהם להראות לו את כרטיסי הרכבת
שלהם. לנערים אין כרטיסים. הם קפצו מעל נקודת הביקורת ונכנסו
אל הרכבת במרמה. אורי מורה להם לרדת בתחנה הקרובה או לקנות
ממנו כרטיס באותו הרגע. הנערים משלמים לו, אך בהתרחקו קוראים
לו בשמות גנאי ומקללים אותו. במושב שלידם יושב זוג מבוגר,
פנסיונרים, עדה וזאב, מחלוצי הארץ. הם מביטים בבוז בנערים
הצועקים ומבקשים מהם להוריד את הרגליים מעל גבי המושבים.
הנערים מלגלגים עליהם בתגובה, וזוג הפנסיונרים שב ומתכנס בתוך
עצמו. עדה רוטנת כי פני הדור כפני הכלב, וזאב מציין כי בשעתו
לא היה הנוער מתנהג כך. במושב אחר יושב עילם, עורך דין ערבי
ישראלי הנוסע אל משרד קולגה בתל אביב לשם דיון. הוא מדבר
באוזניית הבלו תות' שלו בערבית, ובידיו משחק עם עט פארקר שחור.
שני חיילים שיושבים ממולו מביטים בו, ידם נחה על הנשק האישי
שלהם. במושב שממול יושב צעיר כבן עשרים וחמש, ראשו שעון על
החלון והוא מנמנם. על המושב לידו מונח התיק שלו והוא מאזין
למוסיקה בדיסקמן. רגליו פרושות לפנים, דבר המונע משלושה חיילים
להתיישב לידו. אלו, מהלכים במעבר ומחפשים מקומות פנויים בהם
יוכלו לשבת. הם מהלכים בתנועות קצביות וקופצניות, מכנסיהם
שמוטים על מותניהם ונראה כי עוד מעט ייפלו כליל. נראה כי הם
לקראת סיום השירות הצבאי, מגדלים כבר זיפים ושיער ראשם ארוך
יותר מהמקובל בצה"ל. הם מתיישבים לבסוף ליד נערה כבת עשרים או
עשרים ואחת ופוצחים איתה בשיחה, מנסים לברר לאן היא נוסעת
ומהיכן הגיעה. הנערה, שלי, משתפת איתם פעולה והשיחה זורמת חיש
מהר. אין הם יודעים זאת עדיין, אך אחד מהשלושה, עידן, עתיד
לצאת איתה בשנה הקרובה וייוצר ביניהם קשר זוגי, קשר זוגי
שייגמר באחת כאשר יבגוד בה עם חברתה הטובה ביותר, ענת. למרבה
האירוניה, שלי נוסעת אל ענת ברגע זה לביקור, ובו תספר לה על
עידן שתפס את עינה ברכבת. עובר במעבר מצד אחד אדם חרדי, לבוש
בבגדים השחורים ובכובע רחב, ומולו פוסעת קשישה. הקשישה גוררת
אחריה שני סלים מפלסטיק, מהם מבצבצות שקיות ניילון ירוקות.
השקיות מכילות ירקות. האברך והישישה נפגשים במרכז המעבר,
ומנסים לעקוף זה את זו, אך הם נתקלים זה בזו כל פעם מחדש.
לבסוף מפנה החרדי את המעבר לזקנה והיא עוברת בדרכה אל הקרון
הבא. החרדי מביט בה בהתרחקה ומתיישב במושב נפרד ויחיד, הצמוד
בגבו אל דופן הקרון, והוא מוציא מכיסו הפנימי ספרון תהילים
ומעיין בו.
בקרון אחר יושבים ארבעה עובדים זרים סינים ומקשקשים ביניהם
בשפה בלתי מובנת. הם מחווים תנועות באוויר וצוחקים מדי פעם. הם
לבושים בגדי עבודה מזוהמים. על השולחן הקטן שבין ארבעת הכיסאות
מונחים ארבעה בקבוקי בירה קרלסברג. מביט בהם זקן חביב ושמנמן
מהכיסא שמנגד, שלמה בוחצ'בסקי, הנוסע עם נכדו בן השש, ליאור,
ליום תענוגות בתל אביב. ליאור, לבוש סרבל כחול, משחק באוויר עם
מכונית פלסטיק קטנה ומשמיע זמזומי מנוע. בקרון מופיע עם עגלתו
מוכר המשקאות ומציע ליושבים בקבוקי שתייה קלה. הוא עובד בעבודה
זו כבר חצי שנה, יום יום משמונה בבוקר ועד ארבע אחרי הצהריים.
הוא נעצר ליד אחד הכיסאות ומוכר לאישה צעירה בקבוק קוקה קולה,
ולבחור שלידה סודה. הם בני זוג, ובעוד שלושה חודשים אמורים
להתחתן. הבחור, זקנקן מעטר את סנטרו, מעיין בספר הקריאה שלו
מאת סאראמאגו, ואילו הבחורה, יעל, פותרת בעיתון הבוקר תשבץ.
מידי פעם היא מתייעצת עם בן זוגה לגבי הפתרון.
ג'פרי, איש שחור וגדול לבוש חולצת פסים אנכיים, חולף על פניהם
בעוקבו אחרי העגלה, החוסמת את המעבר. הוא פוסע לכיוון הכללי של
הדלתות, ומחכה לעצירת הרכבת כדי לרדת בתחנה הבאה. בידו האחת
עיתון מגולגל, ובידו השנייה כובע בוקרים. הוא מרכיב משקפיים.
גילי, חיילת המשרתת בחיל התותחנים, משעינה ראשה על כתפו של
החבר שלה, רם, ביציאה משותפת הביתה. היא עוצמת את עיניה
ומתמכרת לריח העולה ממנו ולקרירות המזגן. רם מלטף את ראשה. הוא
מפנטז על הסקס הפראי שיעשו כשיגיעו הביתה. במושב מאחוריהם, זוג
אחר - שרון וליאת, שתי לסביות החיות יחדיו כבר שנה ושלושה
חודשים, מתנשקות. ליאת מלטפת את ידיה של שרון. יעקב כ"ץ, הדתי
החבוש כיפה סרוגה העומד במעבר ומפריע לעגלת המשקאות בדרכה,
מביט בהן בגועל.  מוכר המשקאות מאיץ ביעקב לפנות את המעבר,
ושניהם פוסעים אל עבר המעבר בין הקרונות, שם ניגש יעקב אל הדלת
ומחכה לעצירת הרכבת ומוכר המשקאות ממשיך בדרכו. ממול לדלת
היציאה נמצא תא השירותים, והשלט מראה "תפוס". בפנים יושב נער
בן חמש עשרה ומאונן. אינה, היושבת בקרון הבא, מקשיבה לקול
המודיע על העצירות הבאות ומונה את מספר התחנות שעליה לחכות עד
לירידתה בתל אביב, שם תחליף רכבת לכיוון ראש העין. שמואל וחיה
פרידמן ארוזים עם מזוודותיהם בדרך לתל אביב, שם יחליפו רכבת
לנתב"ג. בעוד שלוש שעות יעלו על טיסה ZT532 לרודוס. בוריס,
אניה, זושה, ורוניקה, מיכאל וסשה, חבורת אנארכיסטיים שיכורים
בני שבע עשרה ועשרים יושבים ומלהגים שטויות ושותים וודקה. לא
ישנו כבר יומיים, ואת הזמן העבירו בשתייה ובביצוע מעשי ונדליזם
בנתניה. איש הביטחון, אלעד בוחבוט, מבקש מהם להנמיך את קולם.
או אז הוא פונה אל תא השירותים ודופק על הדלת הנעולה, מאיץ
בנער שבפנים לצאת מפני שהתור ליד הדלת הולך ומתארך.
איילה מנענעת עגלת תינוק ובני שותה קולה. אברהם החרדי קורא את
עיתון הבוקר ושירה ישנה ומשעינה ראשה על גבי החלון. יאשה גוער
באשתו ברוסית ויהודית משוחחת ביידיש עם בעלה יוסף. יפה, בקול
עיראקי חמים קוראת לשלושת ילדיה להתארגן לירידה מהרכבת ושמשון
מסדר את בגדיו. אבי ורותם מקשיבים ביחד למוזיקה ונחום ממלמל
תפילה. אליה מסדרת את חזית חולצתה, גבי מלטף את הכלב שלו שיושב
בארגז, ששון מפנטז על סיגריה, אהרון משרטט שרטוטים גיאומטריים
במחברתו, צ'אנג לינג קורא ספר בסינית, מנחם מדבר בטלפון, צוריה
מסדרת שמלתה, אדר צוחקת, בן צווח, יעל מתנשקת, אפי מקנח אפו,
שי בודק שהקוצים בשיער לא נהרסו, חגי בודק שהכומתה שלו לא
נפלה, שימרית לועסת מסטיק, מירית מוצצת סוכריית מנטה, חדווה
שורקת בשקט, דובי מדבר בקול רם, איציק מביט, חן מסתכל, גיא
בוחן, ארנון משתעל, גלי מחייגת מספר, ריקי מחייכת, זאב מגרד
בברכו, דב מנקה משקפיו, חיליק רוחץ ידיו, אריק מעביר שיר באיי
פוד, שרה לוחצת על כפתור, יסמאעיל מפעיל מטען צד והכול משתתק.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"נסו לשפשף את
זה"




עיצה כלילית
ומועילה לחיים
מאת ביג מק.


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/11/09 18:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אמיר קליין

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה