אני הולכת כבר שעות,
אני הולכת ואני לבד.
הדמעות יורדות להן לאט.
ריח הים מעלה בי מחשבות
מתקופה טובה יותר,
שבה היינו רק אתה אני,
מאושרים.
אנחנו עומדים במרכז העולם,
ואנחנו לבד.
לבושה בלבן על החופה,
כולם מסביבנו,
אבל אנחנו לבד רק אתה ואני.
וזה קורה ,
סופסוף אנחנו נשואים.
בעל ואישה...
ואני לא קולטת,
רק במכונית זה מתחיל לחלחל,
אבל כנראה שכבר מאוחר מידי,
אחרי כמה שניות היית כבר באמבולנס, מת.
בעל ואישה...
המילים מהדהדות בחלל הריק.
כי לא נשאר יותר בעל ואישה ,
נשארה רק אלמנה צעירה,
שההוא שם למעלה את גורלה קבע.