אני פוקח את עיני
ורואה את אשר סביבי
מימיני בניין נישא
ומשמאלי מדבר נפרס
מאחורי הר בט' חמה
ומלפני הלא נודע

מבט עולה אל על
לנוכח רקיע במלא הצבע
גבי בוהק בגוונים תכולים
ופני שטופות באור דמדומים
וממעל נישאת כיפת גוונים של החיים

לנוכח אלו שומט ראשי
להביט את אשר רגליי עליו
והנה חבל דקיק נושא אותי
מתוח מעל הנשייה

בעודי פוסע צעד כמו פרום
לפני ופונה לכל כיוון
רק לאחור לא ישוב
שם הגדיל אחיד וישר
מניח רגל בקצה רגל
מגלה כי החוט נטווה תחת רגליי
ומכל הכיוונים נשאר אחד

מאזן את כף רגלי
על החבל הדק
מוודא כי אני נישא
ומולי שוב נפרשים החוטים הדקים לצעד הבא