|
פתאום התגעגעתי
פתאום נזכרתי
עברה שנה
לפני שנה
בשעת בוקר
מוקדמותייך
חמש ככה
יצאתי בדרכי
אלייך אהובתי
דאז אהובתי
עמדתי
ישבתי
מכוניתי
מתבונן בזריחתי
רעדת לבואי
אלייך יקירתי
לבוא אלייך
לא לבוא אלייך
הכפר הזה
שנאת את
החבר המציצני
עתה בזרועותייך
פרץ בחלונותייך
לבוא אלייך
לחבק אותך
לבוא אלייך
עמוק בתוכך
לבוא
לא לבוא
זריחה נפלאה
רעדת בי
כולך רועדת
כולך מפוחדת
רועדת
כך
לא אהבתי
את ביתך לבואי
לא אהבתי
את היעלמותך
בתוכי
בתוכי ביתך
היעלמותך בביתך
לא נעמה לי
לא אהבתי
אהבתיך
באלומותייך
אהבתיך
בהרצאותייך
אהבתיך בקליניקותייך
בשיאצו, בשירה
הסינית, בריקודייך
בחיבוקי אלייך
בנשיקותיי
בתשוקותי
לא חדרתי
לא העזתי
רעדת
מפוחדת
מפני
רעדת לי
בירכייך
רעדת כולך
מרוב אהבותייך
מרוב גברייך
לא ידעת
במי לבחור
מוחייך
התערבבו לך באבודותייך
ולא ידעת
אלא לרעוד.
24.11.2008
עברה שנה |
|
|
תוריד את
המרפקים
מהשולחן
קניבל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.