אין לי מלבד קימורייך דבר
מרוצץ ראשי תמים מבתר עורות דשנים
מכנס בם יופייך האלסטי
צמיגות מבטך שורפת פני נדחקת בי
נמתחת בקרבי מזקיפה רצוני
כמו אדמה להיקבר בה
להיאחז להשתרש
ולהפרותה בדמעותיי
הן שוקעות בנחלייך
פוכות בין סתותייך
מעיינות נקווים אל ליטופייך
אני צולל אל בין שרייך מאושר.

אני
לא לפני שאת
ויותר מכך
לא מחוצה לך

את מריחה אני מפתה את לבלובי ברחמך
קליפתי נושרת מזמינה פריחה בצל אורך
מכה את סנוורים בגבעולי עד אשר נהא אחד
אותן דמעות אני כסכר לשפתייך אשתוקק עד.