נצר חריט / על מהות ודרך |
ומצפייה למועד,
מתקופה לתקופה
לפעמים אני רועד.
רגע שהיה וזה שהווה,
מתמכר לעבר
ומרגיש לא שווה.
צבעים ישנים מתמונות...ישנות,
ולובן הלוח מצפה לבאות.
המכחול בידיי,
הדמיון בראשי,
אך העצב זז
לפי רגש ממשי.
אני לא פה וגם לא שם.
אני הרבה לבד,
והרבה עם כולם
הדרך בה אלך
היא דרך המחר.
הדרך היפה
היא הדרך שאבחר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|