לסחרור הזה אין סוף.
כמו מסלול מכשולים ללא נקודת סיום וניצחון.
הדרך ארוכה ומיגעת, המספרים קופצים בראש והעקבות מטושטשות,
הישג אחד מנחיל כישלון באחר ומבזקים לרמפה אחרת.
אין כאן עניין של אידיאות, מוטיבציה ואו עשייה, כי לא משנה כמה
תדחוף קדימה, תמשך אחורה.
הכל כאן מבולגן, רמוס, מושחת, צבעוני להחריד כמו משחק מחשב
ישן.
אתה לא יכול לסגת, אתה לא יכול להסס ולשנות, תמיד תמצא את עצמך
בפזיזות טיפשותך מתחרט.
אין זמן לבכות על ייאושך כי המינוטאור הרשע מחכה לך. תר אותך
ורוצה לבתר אותך.
לשפד את קרניו בבשרך, הכל בכדי שלא יישאר ממך משהו טרי, נאור
או חזק.
ולעיתים, זה מרגיש כאילו הכל משחקה של נמסיס הנוקמת בך על כל
הדרכים הלא ישרות שלך בחייך הקצרים. וקשה כל כך להמשיך ישר
וקדימה, לשעוט מבלי לחדול ולאבד תקווה שיהיה סוף למכה.