ביום שאחרינו
כך זה דוקר לי כאן וכאן
יישארו לנו
כל פצועי ידידותינו
שזנחנו מזמן.
פתאום נצטרך אותם
את התודות
הסליחות
השיחות
הלילות
הנגיעות שעוד לא נגענו
המילים שעליהן עוד לא חזרנו.
ביום שאחרינו
ניוותר אנו
בשדה קטל של ידידות
ונישכח.
היא תברח לה למדבר
לג'ונגל עירוני
יער ממוסחר
תמצא לה שירים חדשים
כאלה שעוד לא שמעה
תחגור סביבה חופש מלוטש
תגווע ברעב רגשי
ולא תרגיש דבר
גם לא בחסרוננו.
אני אמצא מחבוא אחר מהלילות
אנסה לפתור לעצמי את הבעיות
אדבר קצת עם עצמי
אשמע לעצתי
אבטח בביטחוני
אלטף את סף ליבי
אסעד את יגוני
אשטוף את בדידותי
בזיכרונות שלא ימוגו
ממנה והלאה.
כל שעליה לעשות הוא לפקוד עלי לדבר -
אז
לשתוק לא אוכל
אך היא
בוחרת בזכותה הסגורה
אני בוחר בזכות
השתיקה
היא יודעת
אני יודע
שותק
שותקת
זולת שיחתנו המיותרת דומם החדר.
ידידותינו תפקיר פצועים בשטח
מדממים
גוססים
ללא שום סיכוי לישועה
בלעדינו.
שלמים אנו יחד ו
אין ספק שאפשר גם בנפרד
גם בחצאים נסתפקנה
לא זקוקים לאחר
לא זקוקים לדבר
כדי להקים בית
ושיהיה לנו חם.
ידידותינו לא תשאיר אבן על אבן בזיכרון
והלאה
הדיכאון
הלאה הקירבה
הלאה אהבה
טירחה מיותרת במינה.
דקורי חזה ניוותר
ביום שאחרי
סימנים כחולים בגבך
שטפי דם בזרועותיי
הידידות לא תישכח
אנחנו כן.
אצבעותיי שהכירו אותך
יעברו הזרה וידעכו
למחוזות הזרות
תוגת המגע תישכח
תוגת הקירבה תיאבד
כבבואת טל במים.
באין עדים
נישבר לבדינו
נחדל מעצמנו
ללא הסבר
ללא עזרת הציבור.
ביום שאחרינו
כל מה שיוותר
זה הלבד הזה
ששורר גם יחד.
