צלקות של ארבעים שנה
נשפכות אל תוך האסלה
קללות שרודפות יום יום
נבלעות בך נמסות בחום
אין בושה ממך אבל יש מאחרים
אסור בכלל להביא אורחים
איך חשבת לנסוע אתו לאילת
מהכבוד שלך לא היה לך אכפת
מילותיו טפטפו בתוכך
כמו טיפות ששורפות את הלב
עליתי במדרגות
חיפשתי את הקומה האחרונה
לא יכולתי לשמוע
את מה ששמעתי כבר שנה
ההרס שלו הגיע קרוב אלייך
ואי אפשר היה כבר לעצור
זה היה מאוחר בשבילך ובשבילנו
הלכת לאיבוד בין שדות
שהגורל הצמיח לך
שדות זרים שלא רצית
שלא חשבת שיהיו שלך
שכחת והמשכת לחיות
כי את כל מה שזכרת
שפכת אל תוך האסלה.