לא בזמנים רבים,
כי אם ברגע
שספירתו מתכלה והולכת,
נמצאתי להיות
כפי שנשתקפתי בעיניים זרות ממני
לעצמי.
צירוף אכול קנאה
של נסיבות
ותזמון גרוע,
בכל הקשור לסיכויים
ותחבולות,
חיבר בין חלקים רופפים מלהיות
כך שיהיו גם יהיו
מכוח הספק והמורא.
זה בכלל לא שיר אבסטרקטי
על קיום ומסגרות,
למרות שכך אולי טעית לכתוב
והוטעית לקרוא.
אלה מילים שנכתבות אלייך
בזמן עבר,
כי כבר מאוחר.
כשחייכת אז לעברי,
אמרתי לעצמי:
את יכולה להיות שיר
במילותיי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.