|
מגייסת ממני
בצו ראשון ואחרון
את הקטבים המנוגדים ממני
להתראות.
איני יודע למה
את מכנה אותי בשמות
שלא מיטיבים לתאר אותי,
איני יודע למה
אני משתמש בהם בעצמי.
ככל שנזקקתי יותר,
כך חשתי פחות
את היכולת לסגור
את הפער הזה.
ככל שהאזנתי שותק
לרחשיו המשונים של הלב,
נחבטתי, צודק אל טעות
עיוורת וקטנונית.
איני יודע לומר
אם עינייך תמרים
ופיך סוכר,
או שאולי הם סממנים מוליכי שולל
של אותו הדבר.
מחלצת ממני
באמצעות מסוקי שווא
ספקות משומשים
המתהווים וקופאים
אל אור מנוכר. |
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.