הים נושם הלילה בשקט בשקט
שרוע על גבו ובראי מעליו
הוא נשקף ניצוצות ניצוצות

ואני -

רגע הלילה עוד מפכפך ומתמודד וכבר
הוא נמוג וריח של ים חרישי
מתבהר ונצבע ולוטף ושואף גם אותי אל תוכו

אני טומן ראשי במים וכמו יתר
במשולש ישר זווית מתלכסן פניי אל מול פניך
באוושה הירקרקת השקופה אל מול מרבץ החול
מכיר תודה לך, אתה
שעל נביא בעמיו סערת אבל
את סערת לבי על סביבותיי
באוצרך אתה אוצר
חובר אליי
בדומיה

עכשיו
הופכים פנינו בצו ריאותיי
אני מגיח מתפרקד לי על גבך
ומתערסל אל מול נענועי השמש
ליטוף חום מזה
ורגיעה מזה.