בתוך חלל ליבך,
בו את יושבת,
דבר כבר לא יטריד
את סערות ליבך.

דבר, אל העולם
כבר לא אומרת
והעולם, מזמן
שכח את קיומך.

עמוק בתוך השחור,
כבתוך צלקת,
מה עוד נותר לך
להסתיר ולא לזכור.

מים של השפלות
את מתרחקת
ואת צוללת,
לא רוצה עוד להיות.

יושבת,
עטופה בשתיקותיך,
את אור עינייך,
העולם כבר לא יידע.

אני כאן מלטף
את קצות, קצותייך.
אצבעותיי חורטות באש
אבני חומה.

פזמון:
אקלע צמות בשערך
ואצייר בתוך ליבך,
אשיר שירים
למרות שאת כבר לא שומעת.
אומר לך שאני אוהב,
אולי תרגישי בכאב
ותסמני לי במבט,
שאת יודעת.