|
ילדה בשמלה של אבן
אוצרת באהבה מילים של שלום
רגליים כבדות פוסעות בארץ
כבשנים של עפר עולמות.
אני לא מכאן אמרתי לעצמי
ועצמתי עיניים גדולות
גבולות החלל נמסו מעצמם
הייתי מעל ומעבר.
זיכרונות האור החסר
מעטרים אהילים בצהוב
הקסם מרעיד בידיים
הילות סגולות של ארגמן.
פני האבן בוהות בערפל
משבים של שקט כבד
האש מאכלת במכונה
את כל מוסדות הדעת.
http://unr.co.il/zackheim |
|
|
מי ייתן
ובגלגול הבא
תהיה בחורה,
ותלך לעשות עגיל
אבל התכשיטן
בטעות יתלוש לך
את האוזן, ואז
אתה תחיה כל
הזמן עם אוזן
אחת ואף אחד לא
ירצה לזיין אותך
ואז לא תוכל
לחוות את
המולטי-אורגזמות
שבחורות תמיד
משוויצות שיש
להן!
פרובוקטור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.