מר איקס נכנס למעלית ולחץ על כפתור חניון מספר 2.
הוא חשב איך שוב דפקו אותו בעבודה.
הוא רצה לצרוח במעלית, אבל לא היה לו נעים, אפילו שהוא היה
לבד.
לא היה לו חשק לחזור לאשתו. בזמן האחרון מצא עצמו שואל יותר
מדי פעמים למה בכלל התחתנתי איתה.
מזל שהיו להם ילדים שאהב. הם היו נקודת האור שלו בעולם האפל
הזה שהרגיש כי חונק אותו.
כשהגיע לקומת החניון ספר שלושים וארבעה צעדים מדודים עד לאוטו,
נכנס, חגר, הניע ונסע לאחור.
הוא הרגיש שעלה על משהו, הפטיר קללה, הביט במראה, לא ראה כלום
ונסע.

גברת גמא נכנסה כבכל סוף יום אל החניון.
היא העדיפה לישון שם, יותר חם, יש שרותים זמינים בבוקר, ואף
אחד לא מנסה לגרש אותה, כמו בספסל בשדרה.
היא חיככה את כפות ידיה זו בזו בכדי להתחמם.
היא חשבה איך שוב הזונה מפינת הרחוב הצחיקה אותה היום ואיך חבל
שהיא מבזבזת את החיים שלה על גברים דוחים במטרה להשיג עוד דולר
נכסף.
היא התכופפה לרגע, נדמה היה לה שראתה מטבע מנצנץ על הרצפה.
את האוטו שהגיע ברוורס ודרס אותה היא לא ראתה.

21.11.2008
12:14AM