כשעצוב לי וקר.
אני בחורף, לבד, בחדר שלי בבסיס.
ואז אתה עולה לי במחשבות... וזה כאב שמרגיש כל כך מוכר
אני לא אוהבת את הניכור הזה ואתה בכוח מנסה ודוחף ודוחף
ואז שקט.
כשאני יושבת.
כל כך עסוקה בלנסות לא לחשוב עליך, אני לא בוכה יותר.
קצת שורף לי בעיניים כי אין מה לעשות אתה בכל זאת לא כאן
בינתיים
תאמין או לא, אני עדיין מתגעגעת לכולך.
ואתה מתגעגע לליאור הישנה.
אתה יודע מה הכי נורא בחורף?
יש צל על כל דבר... תחושה גוררת תחושה, מועקה גוררת דמעה
וכולם מצדיקים את זה כי זה בסדר
ואתה בחורף לבד. כאילו נותנים לך לגיטימציה כדי שעד הקיץ הכל
יהיה מודחק בחזרה.
אל תצטער, כנראה שמאוחר מדי
ואני כבר לא צריכה את הסליחה.
רק שתתמודד.
למה אני מצליחה ואתה לא? זה לא הוגן
לטוב או לרע... תתמודד, תהיה אמיתי איתי אבל קודם כל תתחיל
להיות עם עצמך.
אני אוהבת את החורף.
בחורף מותר לכתוב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.