יוני מגיד / כאב חרישי |
אך הדמעות עדיין
אינן זולגות.
הכאב בוקע מעורי
פוצע ושופך דמי
אך איש איננו
שם לב.
הצעקה מפלחת את האוויר
הגרון רועד, והמיתרים,
אך האוויר נשאר
כולו בסרעפת.
הכח מתפרץ החוצה
אך הרגליים עדיין
כבדות הן.
הרצון הטוב מתרוצץ במרץ
אך לבי עם הזמן
לאט גווע.
הגוף רוצה כל הזמן
שואף לעלות למעלה
אך הנפש כואבת בשקט
לא מאפשרת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|