אתה האדם
אתה לי ציפור גן העדן המרקדת נוצותיה מרהיבות יופיין
בשובן
אל תוך הלילה הרוגש במרווחי הזמן
בלהט שדה קוצים ואש
באודם השושן
אצפין אהבתך בחובי ומילותיי ישוטטו אליך
יפיצו אורן יקרות מרקדות לפניך
עדיין ולעולם אהיה לך חווה ותפוחים בידה
שניים
סמוקי לחיים
איתנות לפתות בדעתן
כשאתה מדבר מילים סמויות דואגות דואבות
אני מקשיבה ונוכחותך מרחפת מעלי  ממרחק אלפי פעימות
ובין  המילים ובין השורות
אני מפנימה דאגת כאבך
ומשדרת אליך צופנים כלואים
על איך אין המטרה מקדשת בעיני את כל האמצעים
הכשרים ושלא
ועל איך לעולם לא אתקדש בחיי אל תוך
'קודשי הקודשים' המבזים
להתפאר תפארת שווא ולא אתכסה בכסות אדרת תכלת
שקרית ומשכרת מתהפכת עלי
להט חרב גיהינום עלי אדמות
לא
אינני מאמינה בם עוד

אני המאהבת האוהבת והסוררת
גם לנוכח העובדה המתייסרת
ועדיין משתוקק לבי אליך פעמים המון  
חשה נוכחותך ממרחק אלפי מילין ופעימות
בלי סימני קריאה נחושים ובלי נקודות
כך
עד כלות הימים
עד כלות



             חג חנוכה שמח לכולם