ביום ראשון נדבר עברית, ביום שישי נדבר אהבה
כדי לא לשכוח
מי שיגיע אחריך כדאי שיידע
מה היה פה לפניו, איך הסתיים התסריט
שרק אני ידעתי. שיננתי. בעל-פה.
רובם נותנים לפתקים האלו להישמט בין הימים
של השגרה, אני אוגרת.
כולנו קמים בבוקר והולכים למקום
שאנחנו לא רוצים להימצא בו
אלו החיים?
כל הרגעים שלנו מתפקעים לי בראש
מתפוצצים בזיכרון, זורמים
ואני מניחה להם
את מי שאהבתי כבר קברו
מה נותר מלבד להתעורר לצליל השעון המעורר
להירדם כדי לא לזכור
ללמוד שפה חדשה
מה תשאיר אחרייך, שאלה מטרידה כל כך
האם תצליח לאהוב אחרי שנגמרנו
גם אתה תחניק דמעות ברגעים מאיימים להתפקע
האם אי פעם אצליח לבאר את
הקסם היום יומי הנדיר שביצירה
יש לך חדר בלב שלי, בורידים, ומיטה
ומי שיבוא אחריך צריך לדעת בדיוק
מה השארת, מה קברת אתה
בי, אחריך.

17.11.2008