מדי פעם, בלילות בודדים
כל שבורי הלבבות מתאחדים
קוראים וזועקים, צוחקים ומאבדים
שוכחים ונזכרים - הם עדיין ילדים

הכאב מבגר, העצב משפיע
וכך מה שנשאר זה לבכות ולהזיע
את כל הדם שמהשבר נוזל
להקיא אותו, לירוק, להשתעל
לעשות כל שאפשר לשפר ההרגשה
כי הרי מחר בבוקר - תישאר אותה תחושה

מדי פעם, בלילות בודדים
כל שבורי הלבבות מתאחדים
נפגשים בשיא הלילה, כשהרחובות ריקים
בוכים את עיניהם, את גרונותיהם הם צועקים
והכאב לא מתבטל, והדמעות לא נגמרות
ים רסיסים נאלמים, של תחושות שנשברות

עם כל לילה שעובר, התחושה נחלשת
הוא כבר לא מרגיש, היא לא מתרגשת
האנשים הופכים גלמים, גופות חסרות תחושה
מוקפים רגשות עזים של ריקנות ובושה
כי אף אחד מהם לא בחר להיות נוכח
האהבה היא אשמה, את זה איש לא שוכח

הניסיון לא עקרוני והגיל לא משנה
הכאב אותו כאב, לכולם אותו מכנה
נשים וגברים, כולם פה מאכזבה
וכולם גם איבדו עוד תקווה לאהבה
קוראים וזועקים, צוחקים ומאבדים
שוכחים ונזכרים - הם עדיין ילדים

אבל דווקא שם, במקום הריקני
מצאנו את עצמנו, אתה ואני
זוג ריקים מתוכן, ריקים מרגשות
מצאנו את עצמנו מלאי תחושות
התאהבנו ואהבנו, נתנו את הכל
עד שלבסוף הכל החל ליפול

וחזרנו להתחלה, אין אני, אין אתה
שני גלמים, חסרי תחושה, חבויים בעלטה
ומדי פעם, בלילות בודדים
בין כל שבורי הלבבות המתאחדים
אנו קוראים וזועקים, צוחקים ומאבדים
שוכחים ונזכרים - אנחנו עדיין ילדים.