|
עציי האש גבוהים מחוטי התיל.
כלביי הצפייה היו שם לפני.
העיר נמדדת בצעדים לימין או לשמאל.
באבנים הטביעו את שחיקת תנועת המגף
ורק הטבע מצמיח טלאי שלכת חדשים.
טומן זיכרונות אלמותיים בעלה מיובש
מכסה את הארץ.
את אותם השבילים הלכתי שנה אחרי
בעברית.
הספרים בידיי מזכירים אחרים שנשרפו.
אין חמלה.
כל חולדה יודעת לכן היא בורחת.
היופי מסתיר גלגליי שיניים חורקים
ולמרות זאת הרכבות מגיעות בזמן
אל חזור. |
|
|
הלו רחל, מה את
בוכה? את יודעת
כמה משלמים
במסעדה צרפתית
בשביל אחד כזה
בצלחת?
מתוך ספרו של
ד"ר אפרוח ורוד,
"כיצד לבשר
לפציינטים
בעדינות רבה ככל
האפשר שיש להם
סרטן" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.