"כי בחיבוק שלך אשמע את כל הסיפורים
תן לי כתף אני אניח את ראשי והתעטף
בשלוותך האינסופית
אף לא מילה בבקשה,
אף לא מילה..."
(דין דין אביב - אף לא מילה)

שלחתי לך הודעה שהשיר שמושמע עכשיו בגלגלצ פשוט נכתב עלייך ולא
הבנת למה. גם אחרי שדיברנו לא הבנת למה. אז הנה אני אסביר לך:
כשאני נמצאת איתך, לא משנה הסיטואציה ולא משנים האנשים
שבסביבה, אני מרגישה שקטה, רגועה כזאת ולא אותו אדם שאני
בדר"כ.
אני לא אדם של מילים, של דיבורים. מספיק לי מבט או מגע.
כל פעם שאני מסתכלת עלייך ולא מדברת, זה כיף לי. אני נהנת ככה
"לבהות" בך ישן, מסתכל על השמיים...
המבט מחליף אצלי את המילים שאומרות שאתה יפה וכמה שאני מתפלאת
כל פעם מחדש מהשלווה שלך.
במבט אחר אני מחליפה את המילים שאומרות שאני מוקסמת מהאישיות
שלך ושכל כך כיף לי להיות איתך וכמה שאני אוהבת אותך.
חלק מהבעיה שלי שאני בורחת מבעיות ומעימותים זה כי אני לא אדם
של דיבורים. יותר קל לי לבטא רגשות בדמעות של שמחה או עצב או
בהעלמויות או בחיוכים או במכתבים. בעצם כל דבר שלא מכריח אותי
לדבר פנים מול פנים.
כמו שדין דין אביב שרה: "ואם אני עצובה אל תשאל שאלות
לא תמיד יש תשובה..." ככה זה גם כאן. הפעמים שפתאום נופל לי
המצב רוח הן מעטות אבל כשהן קורות זה כי סתם נפל לי המצב רוח.
לא תמיד צריכה להיות סיבה כמו שלפעמים אני פתאום מתחילה לצחוק
בלי שום סיבה. המצב הזה הוא מצב שאני נכנסת לתוך עצמי, לא תמיד
אני חושבת על משהו, לפעמים שרה לי שירים בראש או מדמיינת כל
מיני סיטואציות.
אתה אחד האנשים המעטים שמספיק לי להסתכל עליהם ולדעת שמשהו קרה
לטוב או לרע או שהם ייסתכלו עליי ויידעו שמשהו קרה לטוב או
לרע.
כיף לי שזה ככה. אם הייתי צריכה להסביר הכל הייתי משתגעת ולא
הייתי מרגישה כ"כ מאושרת ושמחה איתך.
אני מקווה שעכשיו אתה מבין למה אני אומרת שהשיר הזה נכתב
עלייך. אני אישית חושבת שזאת מחמאה לדעת את זה שאדם מרגיש כל
כך רגוע, שמח ושליו לידך