לכבוד נועם א"ס היקר,
קראתי את כתבך ונהניתי מאוד (אגו של מוזיקאי גדול משל כותב)
מאיך שהגדרת אותי -  מהגר, או ביידיש אימיגרנט, והבנתי שאני
עונה למדד.
מהגר הוא אאוטסיידר תמידי, "מסתדר", תמיד ינסה לחסוך מהנה
ומהנה יפסיד, ירגיש אשם שיש לו עודף כסף. חולם ללא תקנה, אשר
חס ושלום לו אם יממש אותו, כי רגשי אשם והנוירוזות שלו יגרמו
לחזור לתחתית שאולה.  
לא שהמהגר נידון לחיים של סבל באופן אינסטינקטיבי. הרי המהגר
הוא אב ההמצאות, הוא קול האמת בתוך החברה אליה הוא נכנס.
מהגר לקוח משורש הגר, שהיא אם המהגרים. הגר, זאת שאברהם דפק
וזרק וחזר לאשתו הזקנה ו"היעוד" שלו. אם חד הורית לבן סורר,
"קראו לי ישמעאל", הקריאה לתשומת לב ולחום אשר לא קיבל לעולם.
הגר היא " "POWERFULL BITCH אברהם לא יכול היה להתמודד איתה,
לכן חזר הביתה.
מה היה קורה אם אברהם היה נשאר עם הגר, הצעירה, היפה משרה, אשר
נתנה לו בן? סביר להניח שהיינו עם יותר נינוח, יותר מיושב
ומקובע. שרה הייתה בוכה לחברותיה על שאברם זנח אותה למודל צעיר
יותר ושעל כל זה  היא גם ספרדייה, "אברם הזה, מילא עם צעירה,
אבל גם צעירה וגם פרענקית? לא יודעת מה נכנס בו", תמלמל חיה,
חברתה הטובה של שרה.
לפיכך, אני אימיגרנט וכל העולם הוא ביתי, לא במובן "מנדלסוני",
אך במובן שאני יכול לכתוב וליצור בצורה חופשית ואמיתית, לא לשם
ריצוי השררה אלא באופן חסר פניות ומפוכח.
האמת, הסיבה העיקרית להגדרתי כמהגר הם מפני שהם לא משלמים
מיסים.
נתראה בבית הכנסת (או בלשכת סעד),
איתן