לא מוצא מקום מפלט מהרגשות הסובבים אותי
הולך לאיבוד וכמעט מאבד את עצמי
חשבתי על איך זה יהיה בלעדיי
האם לאנשים זה יזיז שאני כבר לא על רגליי?
אך גיליתי שזה לא משנה מה אחרים ירגישו כשאני לא אהיה
כל עוד אני אוהב אותם אני אשאיר את המוות מלפני ואחיה

אפילו אם החיים טובים,
אפילו אם החיים בזבל,
תמיד תזכור את האנשים
ששווים את הסבל

אל תחשוב על אנשים עם חיים יותר גרועים משלך
זה לא יעודד אותך לתקן את עצמך
רק תחשוב על חיים יותר טובים שיבואו
ויחליפו את מה שנקרא תוהו ובוהו

כל יום אני חושב על התחלה חדשה
על דרך חיים שונה
אבל אומר לעצמי
שזה הכל בקטנה

כל יום שאני מסתכל במראה
אני שונא את עצמי רק יותר
אבל זאת לא סיבה לעצור את הלא נודע
רק צריך להמשיך לחייך

אפילו אם החיים טובים,
אפילו אם החיים בזבל,
תמיד תזכור את האנשים
ששווים את הסבל

גם אם איבדת כל תקווה מהעולם
ולמרות שאתה לא מאמין אפילו ניסית להתפלל
תעצור לרגע תבדוק מי לידך
תופתע לדעת שמבינים אותך כשאתה שואל
תבין שכשרע לך
אז גם לחבר שלצידך יורדות דמעות
והוא יבוא לעזרתך
כי לא נתת לו לבכות
תזכור!
שאם תנסה למצוא פתרון מהיר תיווכח
שאחרי שתלך תמיד יהיה מישהו שזוכר
גם אם חשבת שהוא שכח.