|
הוא יושב במגירה
כבר שנים הוא מחכה
מכיר כל פסיק וכל פסיעה
דלת שנטרקת בסערה
הוא כמעט
תמיד ליד
מסתכל לו מהצד
הוא כמעט
אולי לעד
בתוך המגירה
הפחדים שבתוכו
כלואים בין המילים
אותם קשה לסבול לבד
דפיו הצהובים קמלים
הוא כמעט
תמיד ליד
מסתכל לו מהצד
הוא כמעט
אולי לעד
בתוך המגירה
יד מחטטת בין דפים
ואותו היא לא מוצאת
מתפלל ומתרגש
הוא כבר מחכה לצאת
הוא כמעט
תמיד ליד
מסתכל לו מהצד
הוא כמעט
אולי לעד
בתוך המגירה |
|
|
אני תמיד רציתי
רכבת חשמלית!!!
טושטוש אומרת
תודה לאבא על
הרכב החדש |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.