א' הפריד לאיטו את המגירה ממקומה בשידה, מרוקן את המסמכים
לערימה על השולחן. המראה שמלפניו הראתה חדר השינה, שתי ערימות
בגדים מגוונות וגדולות על מיטה זוגית, ארונות פתוחים ומרוקנים
עם קולבים זרוקים על הרצפה, וקופסת קרטון גדולה. א' מיין את
המסמכים בקפידה רבה, בודק כל תמונה ומריח כל מכתב לפני שהעביר
אותם לערימה זאת או אחרת. בסופו של דבר נותרו שתי ערימות, אחת
עשויה חשבונות ותמונות ישנות, ואחת מכתבים ותמונות חדשות, אותה
א' לקח בעדינות והניח בקרטון למרגלות המיטה.

כשסיים עם חדר השינה, עבר לסלון. מנקה את המדפים מכל חפץ המראה
כי אנשים חיו כאן בעבר, א' זרק כדורי זכוכית, מזכרות וספרים על
הספה, החל מ"אהבה בימי הכולרה" וכלה ב"רחוב העצב החד סטרי".
שוב, בתשומת לב של מנתח המסיר גידול, א' בדק כל ציור וכרטיס,
האם הוא עומד בקריטריונים להיכנס לקופסא או שמא יישאר בדד
מאחורה, נידון למסלול חדש שיוביל אותו הרחק מהאנשים אותם סיפק
עד כה. כעבור זמן לא רב, א' לקח את הערימה הקטנה אם כי צבעונית
יותר אל הקופסא שבחדר השינה, ופנה לעבור על הבגדים.

א' הרשה לעצמו כמה דקות להריח ולמשש כל חולצה וצעיף, לפני שטמן
את הערימה הקטנה בתוך קופסת הקרטון, ועשה סיור אחרון בדירה. כל
הספרים שרכש או השאיל במהלך חייו היו מפוזרים על הרצפה, הבגדים
הכהים הפשוטים שנהג ללבוש כיסו כל כיסא ושולחן, ותמונות
מהתיכון והצבא יצרו רצף עלילתי על הרצפה. רצף שנקטע בתמונה
לפני שלוש שנים, שכל התמונות אחריה מצאו את עצמן בין צעיפים,
תכשיטים ומכתבי אהבה בתוך הקופסא.

א' הניח ברכות את קופסת הקרטון עליה כתב "לנועה" בחדר המדרגות,
נעל את הדלת מבפנים, והלך לשכב לבד במיטה הזוגית.