לימור שטרן / עד אתמול |
צחוק שמתגלגל
עכשיו בזיכרון
עד אתמול היית
הגבר שיכול
לכבוש אותי לנצח
אנשים תמיד אומרים
שהזמן מרפא הכל
אך החיוך שלך הוא כמו
צלקת הנראית לכל
מי שרק
יעז לשאול
אני רוצה להיכנס
ולהרגיש בבית
רוצה לרקוד,
גם אם נעלמו לי הרגליים
בלב
זה לא אומר שהן לא יצמחו מחדש
זה רק אומר שהן ייקחו כל זמן שנדרש
אז מחכים.
אני רוצה להאמין
שיום אחד תבין
שיש דברים
שגדולים מן המרחק
ולפעמים צריך לוותר
בשביל משהו גדול יותר
ואולי גם בשביל עצמך.
אז הנה בא לי לרחף.
אל תוך חלום שמתארך
כל כך הרבה מילים שנזרקות
ומי מהן עלי לבחור לקלוט?
כשיבוא החורף נתראה
בזמן אחר אולי יקרה
משהו שונה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|