New Stage - Go To Main Page

גיא רוטמן
/
על בית וזיכרון

לא רוצה להתחיל,
לא רוצה לשקוע לתוך.
מתרווח בכורסה המחלידה.
אני נשטף באוויר,
טובע בתוכו.

המרכז מושך את החפצים,
ומרחיק אותך מעצמך.
תרגיש בנח, תשתחרר.
תמתח את קצה המחשבה,
ותגלה את העולם שמאחורי החומה.

מעגלים נסתרים של קולות הפסנתר
מזכירים לך את הבית.
שבירת ענף, חיתוך של עלה,
מצמיחים מחדש את הזיכרון..
מדי פעם גם אני נזכר שיש לי משפחה.

בחיפוש מתמיד אחר המשמעות.
בהפסקה נצחית של חוסר החשיבה.
בחרטה מתמשכת של הטעויות.

הרצון לקפוץ מהמגדל,
נכרך
הרצון לקפוץ מהמגדל,
נעטף
הרצון לקפוץ מהמגדל,
הוא מתנה.
ומתנה אי אפשר להחזיר.

מתי נבין שקיצורי דרך
הם אלה שחושפים אותנו לשבילים חדשים,
ארוכים כמו סליל.
לפעמים הרצון למהר חזרה לקונכייה,
גורם לנו לשכוח איפה אנחנו נמצאים.

מדי פעם גם אני נזכר שיש לי סביבה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 14/12/08 15:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא רוטמן

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה