עולם של ערוצי טלוויזיה הוא עולמו של שמשון. המציאות הקשה
בווליום מועדף מסתערת עליו מדי יום בסערת חושים של 16,000
גוונים, וברזולוציה איכותית של LCD וחשמל סטטי - לא בריא
לילדים.
"כוס אמא של הממשלה!" שמשון יודע להגיד, ומוסיף: "כמה רוע אפשר
לבלוע?" ומעביר ערוץ.
כבר היה נשבר לו מזמן מהמצב, אם גופו לא היה נתון למשמר כורסא
רכה ורחבה, שקנתה לו אשתו, "או המאהבת, מי זוכר..." ממש כמו
בטלנובלה.
שמשון הוא איש מעשה. העולם אולי גדול על כולנו, אבל כשמשהו רע,
שמשון לוקח על עצמו לשנות. כשרצו לסגור להראל סקאת את הבאסטה
הוא שלח 10 אס.אם.אסים, ותראו, עכשיו זה בסדר. כשלא יכול היה
לראות יותר את שובתי הרעב הוא הרים טלפון לאהוד, והזמין אותו
לצפות במשחק חוזר של הפועל נגד בית"ר.
שמשון לא פראייר. כשמשהו משפיע לרעה על המציאות שלו, הוא לא
נשאר אדיש. "איך שהם מתחילים לי בלגאנים בחיים, אני מטפל בהם!
שאף אחד לא יבלבל לי את המוח. אני יודע מה טוב, ואם למישהו יש
ספק... שישאל! החבר'ה שם למעלה עושים הרבה שטויות, ואני לא
פראייר. איך שאני קולט שמקשקשים לי, אני לוקח את הרגליים שלי
ומקמבן איזה סקופ גלידה מהפריזר. ואם עד שאני חוזר הם עוד לא
נרגעו, אז אני נוקף אצבע ומעביר ערוץ."
העולם גדול, ושמשון יודע את זה. הוא לא יכול לשנות את כולו
ולשפר לכולם, אבל לסביבתו המידית - לסלון ביתו הוא מסוגל
לשנות. "300 ערוצים זה לא צחוק." הוא אומר. "אם היו לי 300
מסכים, אז הייתי מעביר בכולם את הערוץ, ואז העולם היה יפה. איך
אני בשבילכם?"
אין ספק ששמשון בחור רציני, ואולי הוא צודק, ואם כל אחד מאיתנו
היה לוקח אחריות ברמה שלו עצמו, ומעביר את הערוץ בטלוויזיה או
ברדיו, או מטיס את העיתון לסל המחזור, העולם היה מקבל גוונים
של "הופ" וקצב של "MTV ". אז שלוש, ארבע ולעבודה!